חמשת המחזות של כפר וין קה - כפר עתיק בתאן הואה - הם מורשת תרבותית לאומית בלתי מוחשית.

לשיר חמשת הטרו ויין קה בכפר העתיק ויין קה, בקומונת דונג אן, במחוז דונג סון (ת'אנה הואה), יש את המאפיינים של התרבות החקלאית בדלתא של נהר המא עם מילים פשוטות ואותנטיות, שנוצרו על ידי דורות של אבות וסבים במהלך תהליך הייצור, הוקירנו, נבחרו והועברו מדור לדור עד היום.

מחזה בן חמש המחזות ויין קה, הידוע גם כשירי עם וריקוד עם של דונג אנה, הוא מערכת של מופעים בליווי שירי עם, המופצת בעיקר בכפר ויין קה, בקומונה של דונג אנה, במחוז דונג סון, במחוז טאנה הואה , המשקף את חיי היומיום, מחשבותיהם ורגשותיהם של חקלאים קדומים.

נערות צעירות מבצעות את ריקוד הפנסים בוין קה - כפר עתיק מפורסם בקומונה דונג אנה, מחוז דונג סון (פרובינציית ת'אנה הואה).

המופע המקורי בן חמש המחזות של וין קה כלל 5 מחזות, אך מאוחר יותר, עקב הטמעה תרבותית, מופעי שירי וריקוד עם של דונג אנה כללו עד 12 מחזות כגון: ריקוד מנורה, טיין קואי (או טיין פונג), טו וו, תוף ופעמון עץ, ת'ייפ, ואן וונג (או מופע הום), ת'וי (או ת'וי פונג), ליאו דיי, סיאמי (או צ'יאם טאן/סים טאן), הא לאן (או הואה לאנג), טו הואן (או לוק הון נהונג), נגו קווק. בנוסף, בדונג אנה היו כמה מחזות נוספים כגון מופע דאי טאן, מופע נו צ'ואן... האגדה מספרת שבנו הבכור של הקיסר (תאי ט'וי) לה נגוק, בשם לאנג דאי וונג, היה מייסד המשחקים וההופעות. האגדה מספרת שלנג דאי וונג הלך לכפרים ולקהילות כדי להצטרף לחגיגה עם האנשים, משם נלמדו הריקודים והופצו לכולם (מהמאה ה-5 עד המאה ה-7). על פי הזקנים כאן, הריקודים והשירים שעברו מדור לדור עד היום מתוארכים למאה ה-11 בתקופת שושלת לי, אך לא הוצגו בהופעות, ואנשים שרים אותם רק במהלך עבודתם הקשה בשדות או בימי האביב כשהם הולכים לפסטיבלים. בסוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15, בקומונה של טאצ' קה, היה אדם בשם נגוין מונג טואן שעבר את בחינת הדוקטורט בסוף שושלת טראן. במהלך ביקור בעיר הולדתו, הוא ראה כמה ריקודים ושירים טובים מאוד, ולכן הוא וחבריו הכפריים הלחינו 12 ריקודים ושירים.

ביצוע המחזה טיין קואי בחמשת המחזות ויין קה בכפר העתיק ויין קה, בקומונה דונג אנה, מחוז דונג סון (ת'אנה הואה).

מאז ואילך, בשנות החולדה, הסוס, החתול והתרנגול במחזור הבין-גידולי, הכפרים טואן הואה, ת'אץ' קה וקואנג צ'יו (כיום קהילות דונג אנה, דונג ת'ין ודונג קה, מחוז דונג סון, מחוז ת'אנה הואה) ארגנו כולם הופעות והשתתפו בפסטיבל נגה סאם בכפר ויין קה בקנה מידה גדול מאוד, ומשכו מספר רב של אנשים באזור להשתתף, מעת לעת כל שלוש שנים בשנות הדרקון, הכלב, השור והעז. תוכן ההופעות הוא מילים מלוות בריקודים ליצירת מנגינה עממית ייחודית ומיוחדת מאוד של תושבי דלתת נהר מא. ליתר דיוק, בהשוואה לצורות אחרות של הופעות עממיות, לשירי וריקודים עממיים של דונג אנה יש תסריטים וסיפורים עשירים למדי בתוכן. מבין המופעים, ריקוד המנורה מאחד באופן יחסי באופן מלא את תמצית שירי וריקודים עממיים של דונג אנה. מכיוון שדונג אן הוא מקום לגידול אורז רטוב, כדי ליצור רוח נוחה, התלהבות לייצור ולהעברת חוויות, אנשים יצרו שירים ומזמורים הקשורים לכל פעילות ייצור חקלאית, מזמן זריעת האורז ועד לקציר ואז לזמן החוסר. או חוויית הייצור של "החזקת חופן מוץ וזריקתו, המוץ נמעך לאפר, הבשר נמעך לחזיר, השעועית נמעכת לרוטב סויה" וחקלאות עונתית יעילה "צל מנורה מסתובבת מהבהב, שדות עמוקים משמשים לשתילת אורז, שדות רדודים משמשים לייצור צבעים". המנורה במופע היא חפץ המקושר לתושבים חקלאיים קדומים, היא כלולה בריקודים על ידי האנשים כסמל לשינוי הזמן בשנה, סמל לאור המביא פוריות וצמיחה לכל הדברים ומכיל את הרצון לחיים משגשגים ומאושרים של אנשים. הבנות בשנות השמונה עשרה והעשרים לחייהן, לא נשואות, עונדות מנורות על ראשן בתנועות גוף חינניות, אך אסור להן לתת למנורה ליפול או ליפול. לכן, הדרישות הטכניות קשות מאוד. אולי בגלל יופיו, פשטותו ומשמעותו, ריקוד הפנסים מבוצע הרבה ועבר מדור לדור.

תעודת ריקוד חמשת החלקים של וין קה כלולה ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית הלאומית.

לא רק משקף את התהליך והניסיון של הייצור החקלאי, אלא גם משאלותיהם ותשוקותיהם של האנשים, כגון תפילה לגשם, תפילה לאור שמש, לחימה בטבע, אסונות טבע, מגפות, חיות בר כדי להגן על הייצור החקלאי ולשמור על הצמיחה וההתפתחות של בני אדם ובעלי חיים, באים לידי ביטוי באופן יצירתי על ידי האנשים באופן חי, ריאליסטי, קרוב לחיים באמצעות המחזות: ואן וונג, טרו ת'וי, טרונג מו, טיאן קואי... עם הזמן, מערכת המופעים דעכה בהדרגה, במיוחד מסוף מלחמת ההתנגדות נגד הקולוניאליזם הצרפתי ועד לפני 1975, כאשר המלחמה הייתה עזה, החיים היו קשים, לאנשים בכפרים בקומונה דונג אן כבר לא היה זמן לארגן פסטיבלים ולבצע שירי עם וריקודים של מולדתם. מאז 1975, המדינה אוחדה, החיים החומריים והרוחניים של האנשים השתפרו בהדרגה, הצורך בפעילויות תרבותיות ורוחניות של אנשים בכפרים ובקומונות עלה. נושא השימור והשמירה על הערכים הרוחניים שהותירו אבותינו הפך לתוכן חשוב בפיתוח הכלכלי המקומי. עד שנת 2000, המכון הלאומי למוזיקה של וייטנאם ומחלקת התרבות, הספורט והתיירות של מחוז טאנה הואה אספו, חקרו ושוחזרו 11 הופעות.

מופע ריקוד הפנסים וין קה באתר השרידים ההיסטורי לאם קין, מקום הולדתה של שושלת לה המאוחרת במחוז טו שואן, מחוז ת'אן הואה.

בשנת 2014, מחוז טאנה הואה הוציא החלטה המאשרת את התוכנית להקמת תיק מדעי של מורשת תרבותית בלתי מוחשית טיפוסית של מחוז טאנה הואה, כולל מופעי שירים וריקודים עממיים של דונג אן, אשר נכללו ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית הלאומית. בשנת 2017, הוכרה מופע חמישה נגנים של וין קה על ידי משרד התרבות, הספורט והתיירות כמורשת תרבותית בלתי מוחשית לאומית. מקור: https://danviet.vn/ngu-tro-dan-ca-dong-anh-o-thanh-hoa-la-cac-tro-gi-ma-duoc-cong-nhan-di-san-phi-vat-the-quoc-gia-20241216112206856.htm