טקסים חגיגיים של מורשת הפולחן של צ'ואן הו קא

VHO - בהקשר של מאפיינים מסורתיים רבים שדעכו בהדרגה, כפר צ'ואן הו הואי טרונג (קומונה ליין באו, בק נין) לא רק משמר את המנגינות העמוקות של צ'ואן הו, אלא גם מהווה דוגמה אופיינית לשמירה על כללי התנהגות קפדניים - השורש המרכיב את אופיים של אנשי צ'ואן הו.

נדיר בימינו לקבל הזדמנות לחוות טקסים ומנהגים מסורתיים ולהאזין לשירת צ'ואן הו (קא סו בבית הקהילה).

בפרט, השיקום המוצלח של טקס הפולחן החגיגי בבית הקהילתי של הכפר אישר את מאמציהם של דורות של אומנים בהואי טרונג בשימור מלא של מורשת תרבותית בלתי מוחשית זו.

קוואן הו הוא לא רק סדרה של שירים אנטיפונליים חלקים, אלא גם אמנות של תקשורת והתנהגות, מערכת תרבותית מורכבת.

משער הכפר, ה-Lien Anh (מילולית "lien anh") עומדים כדי לקבל את פני חברי צ'ואן הו. בכפרי צ'ואן הו העתיקים, אם אדם רוצה להפוך לליין אן או ליין צ'י אמיתי (מילולית "lien anh"), עליו תחילה ללמוד את כללי הנימוס כדי להפוך לאדם צ'ואן הו.

בכפר קוואן הו הואי טרונג, מקום עם היסטוריה עשירה וסיפורים עתיקים של ערכים הומניסטיים עמוקים, אנשי קוואן הו מעודנים, אלגנטיים, עדינים יותר, ומעריכים משמעות וחיבה יותר מכל דבר אחר.

מר דונג דוק טאנג, סגן נשיא מועדון הואאי טרונג קוואן הו, אמר כי הואאי טרונג הוא כפר קוואן הו נדיר שעדיין משמר את המנהגים המסורתיים של אמני קוואן הו מימי קדם, החל מכל הטקסים והנימוסים ועד ערכי התנהגות וסגנון תקשורת.

אנשי הואי טרונג עדיין משמרים את המנהגים המסורתיים של אמני צ'ואן הו מימי קדם, מכל הטקסים והנימוסים ועד ערכי התנהגות וסגנון תקשורת.

לדברי מר טאנג, בכפרי צ'ואן הו העתיקים, אדם שרוצה להפוך ליין אנה או ליין צ'י אמיתי חייב תחילה ללמוד את כללי הנימוס כדי להפוך לאדם צ'ואן הו.

זמרי צ'ואן הו חייבים להיות צנועים וממושמעים. עליהם לתקשר במיומנות, וכל שיחה חייבת להתנהל בזהירות ובכבוד.

קבלת פנים לחברי צ'ואן הו היא טקס חגיגי, תוך הקפדה על כללים נוקשים, החל מלבוש ועד דיבור.

"אורחי" קוואן הו נותנים מנחות לקדושים

מר דונג דוק טאנג אמר שתרבות של התנהגות, תקשורת ויחס הדדי בכבוד ובחיבה היא שורש צ'ואן הו.

כאשר לובשים את התלבושת ושרים את Quan họ, ישנו כלל פנייה בלתי ניתן לשינוי, המראה ענווה מוחלטת: לזמרי Lien anh ול-Lien chi אסור לקרוא לעצמם "anh hai, anh ba, chi hai, chi ba". הם קוראים לעצמם רק "chung em"; התארים "anh hai, chi hai" משמשים רק כדי שחבריהם ב-Quan họ יוכלו לקרוא להם, כדרך לכבד חברים.

"בעלי" צ'ואן הו מקבלים ומביאים מנחות לבית הקהילה של הכפר.

כדי לקבל את פני האורחים, הופיעו זמרי להקת הואי טרונג קוואן הו בתלבושות בעלות חמישה פאנלים וטורבנים; תלבושות "בעלות שלושה חלקים ושבעה חלקים", צעיפי מקור עורב וכובעים חרוטיים של הזמרות.

מסודרות זו לא רק מדגישה את היופי העדין של אנשי קין בק, אלא גם מראה כבוד לזמרי צ'ואן הו ולטקס הקרב ובא.

משער הכפר, מתקיים טקס קבלת הפנים באמצעות סדרה של ברכות למופת, המבטאות את הכבוד הרב ביותר. שחקני "ליאן אנה" (גברים) ה"מארחים" עומדים בשורה מסודרת כדי לקבל את פני האורחים ליין צ'י (נשים).

כשנפגשו זה עם זה, האחים והאחיות אמרו מיד את ברכותיהם הראשונות. ה"מארח" אמר מיד: "כן, אנחנו האחים והאחיות מברכים את האחיות השנייה, השלישית, הרביעית והחמישית בצ'ואן הו בשירה!"

ה"אורח" ענה מיד: "כן אדוני! אנו שולחים ברכות גם לאחים השני, השלישי, הרביעי והחמישי שמבצעים את צ'ואן הו!"

אז, אמר ה"בעלים": "כן! כל שנה היא מסורת, שנה חדשה היא אביב חדש, היום אנחנו, אנשי הכפר, זוכרים את המסורת הישנה, ​​יש לנו את מנהיג הצ'ואן הו ליין צ'י שמוותר על מזמנו היקר; תחילה לבקר בכפר, אחר כך להזמין את מנהיג הצ'ואן הו ליין צ'י לבקר בבית הקהילתי כדי לבצע את הטקס, ואז נמשיך לדבר!".

האחות ה"אורחת" הגיבה מיד: "קיבלנו הזמנה מהאחים השני, השלישי, הרביעי והחמישי שמבצעים את צ'ואן הו לרגל המסורת העתיקה של הכפר. יש לנו מתנה קטנה."

ראשית, נרצה להשתתף במיסה, לאחר מכן נרצה גם לבקר בבתיהם של אחינו השני, השלישי, הרביעי והחמישי!".

כל תהליך הברכה והשליחה הזה משחזר שיטות תקשורת עתיקות, ומראה את הרוח ש"צ'ואן הו אינו רק שירה. לפני שירת צ'ואן הו, יש ללמוד להיות אדם צ'ואן הו".

האחים והאחיות עורכים טקס לפני ששרים את Quan Ho Ca Tho.

בפעילויות השיקום של מועדון הואי טרונג קוואן הו, שירת הפולחן (Ca su tai Dinh) היא הטקס הבולט ביותר, המדגים את האמונות והחגיגיות של קוואן הו העתיקה.

אנשי הואי טרונג גאים בבית הקהילתי של הכפר, שהוא מקום לסגוד לשלושה אלי חסות: דה נהאט, דה ניה ודה טאם, על פי האגדה, שלושה גנרלים שתרמו לשחרור הלאומי במהלך מרד האי בה טרונג נגד טו דין.

כיום, באתר השרידים, עדיין נמצא עותק של הספר הקדוש החרוט על עץ, שהועתק מהמקור ביום יפהפה בחודש מאי, שנת טהאן תאי ה-12 (1900), שנערך על ידי האקדמיה הקיסרית לטקסים, המלומד הגדול נגוין בין פונג, שנת הונג פוק ה-1 (1572).

בית הקהילה הואי טרונג נבנה במקור בתקופת שושלת לה. בתקופת שושלת נגוין נבנה בית הקהילה בקנה מידה גדול. בשנת 1948 נהרס המבנה, וחומרי בית הקהילה שימשו לבניית הכפר כדי להילחם באויב ולהגן על העם. רק בשנת 2000 שוחזר בית הקהילה הואי טרונג על היסודות הישנים.

במרחב קדוש זה משוחזר טקס הפולחן באופן הדוק בהתאם למנהגים עתיקים.

טקס הפולחן כולו הוא סדרה של פעולות המסודרות בקפידה, מסודרות ומלאות תרבות.

שני הצדדים החליפו כמה מילים לפני ששרו שיר לקדוש.

אמני צ'ואן הו ה"מארחים" חייבים לגשת לשער הכפר או לכניסה לבית המשותף כדי לקבל את פני אורחיהם. אמני צ'ואן הו ה"אורחים" חייבים תחילה לבקש רשות ממר דאם כדי שיתקבלו בברכה לבית המשותף. לאחר מכן, הם מציעים מתנות לטאנה הואנג כדי שיהיה עד.

שני הצדדים החליפו כמה מילים לפני ששרו לקדוש: "כן, עבר זמן רב מאז שאחיות צ'ואן הו באו לבקר אותנו. היום, טט כאן, האביב כאן, הכפר שלנו עורך פסטיבל להתפלל לשמחה, אחיות צ'ואן הו באו לבקר, ראשית משום שקואן הו מעריך את הפולחן, ושנית, כדי לאפשר לנו האחים ללמוד כמה דרכים."

שירה נועדה לשרת את הקדושים, לכן עליה לפעול לפי כללים נוקשים בנוגע לקול ותוכן.

הזמנו את זמר צ'ואן הו לארוחה ולשתות, ואז זמר צ'ואן הו שר קודם את ה"קא סו", כדי שאנחנו האחיות נוכל לעקוב אחריו.

מר דונג דוק טאנג אמר שסגידה למוזיקה היא שירה לשירות הקדושים, ולכן היא חייבת לפעול לפי כללים נוקשים בנוגע לקול ותוכן.

בפרט, יש לשיר רק בקול לה ראנג. זהו קול איטי וחגיגי, המתאים לאווירה קדושה. בהחלט אין לשיר בקול "מוזר", בקול "קטן" או בקול "להתראות", מכיוון שקולות אלה משמשים לעתים קרובות למשחק בחוץ.

שיר הפולחן העיקרי הוא בקולו של לה ראנג, ומשבח את מעלותיו של אל המטפל של הכפר, מתפלל לשלום ושגשוג לאומי, אושר משפחתי, בריאות טובה לכולם ויבול שופע.

תוכן שיר הפולחן משבח רק את מעלותיו ומעלותיו של אל המטפל של הכפר. מטרתו היא להתפלל לשלום לאומי, אושר משפחתי, בריאות טובה ויבולים שופעים.

בהחלט אל תדברו על אהבה בפסוקים של קא סו בדין.

חיבה וחן הם תמצית צ'ואן הו, אך במרחב המקודש, אהבה אישית חייבת לפנות את מקומה לאהבה לכפר ולאהבה למדינה. הפסוקים המשמשים בטקס זה כולם מפורסמים, אופייניים לשירי עם: "בפעם הראשונה שנכנסתי לבית הקהילתי", "כנסייה לקדושים ביותר", "מחוץ לבית להלוויה של היום" ו"כנסייה לפסטיבל הכפר שלנו".

לאחר סיום טקס הפולחן, על ה"מארח" של קוואן הו "להגיד" תודה ל"אורח" של קוואן הו.

לאחר סיום שיר הפולחן, על ה"מארח" של הצ'ואן הו לומר "מילה" כדי להודות ל"אורח" של הצ'ואן הו. בסוף הטקס המקודש בבית הקהילתי, ה"מארח" של הצ'ואן הו מזמין את חברי הצ'ואן הו ל"צ'או" (מקום לקבלת אורחים ושירת שירי אהבה) כדי לקבל את פני האורחים, לאכול אורז ולהתחיל לשיר שירי אהבה אחרים (שירת שירי ברכה, שירת שירים שמחים, פסטיבלי שירה או שירים עתיקים כמו "הולה", "קואן קואן בו מו חתירה דו", "רואנג נאם סאו"...).

שחזור טקסים עתיקים כמו פולחן אינו רק פעילות תרבותית אלא גם משימה לשימור מורשת.

מר דונג דוק טאנג אמר שכדי לשקם באופן מלא, יש צורך בחילופי דברים ושילובים בין מועדוני צ'ואן הו כדי ליצור עושר, הנאמן למנהגים עתיקים.

כדי לשיר את שיר הפולחן, יש צורך לבחור אמנים מצטיינים בעלי ידע ובעלי יכולות ווקאליות טובות.

"עלינו לבחור אמנים טיפוסיים, בעלי ידע ומוכשרים שישמשו כמודלים ויפיצו את הרוח המסורתית."

"אנו מקווים שאורח חיים מעודן זה והתנהגות תרבותית זו יועברו לדור הבא של זמרי צ'ואן הו, תוך שמירה וקידום המורשת", אמר מר דונג דוק טאנג.

פולחן הוא אחת הפעילויות שזמרי צ'ואן הו הואי טרונג שיקמו על היסודות המסורתיים שהותירו דורות של אומנים בהואי טרונג ובאזורים אחרים של צ'ואן הו.

נדיר בימים אלה לקבל הזדמנות לחוות טקסים ומנהגים מסורתיים ולהאזין לשירה בבית המשותף.

הואי טרונג הוא אחד מכפרי צ'ואן הו הבודדים שעדיין משמר את הטקסים והמנהגים המסורתיים הללו הודות לעבודות האיסוף והשיקום של מר דונג דוק טאנג וזמרי ליין אן וליין צ'י בקין בק.

מקור: https://baovanhoa.vn/van-hoa/le-nghi-nghiem-can-cua-quan-ho-ca-tho-182835.html