אלו הן כיתות לימוד הממוקמות באמצע ההר, שם עקבות הלימודים עדיין טבועות על המדרונות הסלעיים. אבל בתנאים הפשוטים האלה, הידע עדיין נשמר, האמונה עדיין בוערת והאהבה למקצוע של המורים במדים ירוקים הופכת לאש החמה ביותר בגבול.
יותר מ-10 שנים של לימוד אוריינות לתושבי ההרים
בהיותו תאילנדי אתני, יליד סופ קופ ( סון לה ), רב-סרן לו ואן פיץ', מצוות גיוס המונים, תחנת משמר הגבול נאם לאן, במשמר הגבול המחוזי סון לה, היה בר מזל יותר מרבים מחבריו בכך שהצליח ללכת לבית ספר ומאוחר יותר להפוך לחייל משמר הגבול. בשנת 1992, מר פיץ' היה שומר גבול שזה עתה התגייס לתחנת משמר הגבול מונג לאן (סון לה), אך הציע באומץ למפקד היחידה ללמד אוריינות לאנשים באזור הגבול בו הוצב. "הסיבה שהניעה אותי לעשות זאת הייתה שבאותה תקופה, אנשי המונג במחוז סונג מא (הישן) הביאו תוצרת חקלאית ליחידה כדי להחליפה במלח, אך לא ידעו את שפת הקין ולכן לא יכלו לתקשר. באותה תקופה חשבתי שאנשים אנאלפביתים היו חיסרון, קושי ופיגור גדול, ולכן רציתי ללמד אותם קרוא וכתוב", נזכר מר פיץ'.
הצעתו ועצתו של מר פיץ' אושרו על ידי ועדת המפלגה של היחידה. החל משנת 1992, משמר הגבול המחוזי של סון לה תיאם עם מחלקת החינוך וההכשרה המחוזי כדי לארגן שיעורי אוריינות למיעוטים אתניים באזורי הרמה של הגבול. מאז, החייל הצעיר לו ואן פיץ' הופקד על ידי היחידה ללמד ישירות את הכיתה. "בהתחלה, היה קשה מאוד לשכנע את הילדים ללכת לבית הספר. כשהגעתי הביתה, ברגע ששמעתי את הגיוס, אמרו הזקנים: "לימוד אותיות לא ימלא את הבטן, פשוט לכו לשדות." שכנעתי אותם: "זה לא ככה, אמא, אבא, קודם תכינו קופסאות, תעבדו בשדות, אחר כך הבטן שלכם תהיה מלאה, ידיעת קריאה וכתיבה תעזור לכם ללמוד איך לפתח את הכלכלה , החיים יהיו קלים יותר." כאשר הכיתה הוקמה, היא החלה לעבור מכפר לכפר, והכפריים נרשמו ללימודים. זה גרם לי להרגיש גאווה רבה", נזכר רב-סרן פיץ' בהתרגשות.
התלמיד הצעיר ביותר בכיתה היה בן 12, המבוגר ביותר בן 45, ושני בני הזוג למדו יחד בבית הספר. בכל כיתת אוריינות היו 24 תלמידים, עם מנורות נפט בלבד אך רוח למידה נלהבת מאוד. לאחר מכן, הכיתה גדלה בהדרגה, עם עד 60 תלמידים בחלק מהכיתות. עבור משפחות במצבים קשים, ללא אף אחד שיעבוד בשדות, המורה היה הולך לעבוד איתן. "שלושתנו היינו עם האנשים, ובהדרגה, המורה הפך להיות כמו בן משפחה. כשהתוכנית הסתיימה וחזרנו ליחידה, אנשי הכפר בכו ואמרו שהם מתגעגעים למורה", נזכר מייג'ור פיץ'.
לאחר שלימד שיעורים למיגור אנאלפביתיות במשך 9 שנים רצופות, מר פיץ' נשלח ללימודי המשך והועבר לתחנת משמר הגבול נאם לאן. לאחר מכן, הוא המשיך ללמד שיעורים למיגור אנאלפביתיות עד 2023. מר פיץ' שיתף כי נכון לעכשיו, הכפרים ברמות סופ קופ למעשה ביטלו את האנאלפביתיות, במיוחד ילדים הולכים לבית הספר, אולם מורים הלובשים מדים ירוקים ימשיכו להשתתף בשלב השני כאשר יוקמו שיעורי "מיחזור האנאלפביתיות". משמר הגבול גאה לשתף אותנו ב"עושר" הידע שלו: יותר מ-500 תלמידים, רבים מהם גדלו, חלקם כיום סגני מזכירי המפלגה של הקומונה, רבים סיימו תיכון והלכו לאוניברסיטה. "יש לי יותר מ-10 סטודנטים שעובדים בחברה בהאנוי ובהונג ין. הם עדיין מתקשרים אליי מדי פעם כדי לשאול עליי ולהודות לי. היום, לאחר שזכיתי להכרה בתוכנית "שיתוף עם מורים", אני גאה עוד יותר במה שעשיתי ותרמתי למיעוטים האתניים באזורי ההר", שיתף מר פיץ'.
לימוד וייטנאמית ל"כלות לאוס"
כאחד מ-80 המורים שזכו לכבוד, אמר קפטן הו ואן הואו, ראש צוות גיוס ההמונים בתחנת משמר הגבול בה טאנג, במשמר הגבול המחוזי קוואנג טרי, כי החל מאוקטובר 2021, תחנת משמר הגבול בה טאנג ארגנה שיעורים למיגור אנאלפביתיות ולחידוש אנאלפביתיות בקרב מיעוטים אתניים באזור הגבול א דוי (שבעבר היה חלק ממחוז הואנג הואה הישן).
בשל העובדה שנשים רבות ממוצא ואן קיו אינן יודעות קרוא וכתוב וחלק מהנשים הלאוסיות הנשואות לגברים וייטנאמים אינן יודעות וייטנאמית, תחנת משמר הגבול בה טאנג שיתפה פעולה עם איגוד הנשים של מחוז הואנג הואה (הישן) כדי לפתוח שיעורים למיגור אנאלפביתיות ולחידוש אנאלפביתיות. כמורה במדים ירוקים, קפטן הו ואן הואו היה מעורב בשיעורים למיגור אנאלפביתיות מהימים הראשונים.
משנת 2021 ועד היום, היו 7 כיתות בהן השתתפו 190 תלמידות. ישנם מקרים בהם גם האם וגם הילד לומדים באותו כיתה; או שיש אישה לאוס בת 30 שסיימה כיתה ו' בלאוס, אך כשהגיעה לווייטנאם כדי להתחתן, היא לא ידעה וייטנאמית, אך השתתפה בשיעור וכעת יודעת לקרוא ולכתוב שוטף. "נשים רבות אינן יודעות קרוא וכתוב, כשהן הולכות לקבל את תעודות הלידה של ילדיהן, הן צריכות לבקש מאחרים לכתוב עבורן. כעת, כשהן מחזיקות בתעודות הלידה, הן יודעות לקרוא את שמות ילדיהן ולכתוב את הטפסים שלהן בעצמן. נשים רבות שבעבר ידעו רק לחתום על מסמכים והיו ביישניות מאוד כי לא ידעו קרוא וכתוב, עכשיו הן יודעות לחתום וגאות מאוד", שיתף קפטן הוא בשמחה.
קפטן הואו דיבר על הקשיים ביישום הקורס ואמר כי מכיוון שמדובר באזור גבול, שיעורי מיגור אנאלפביתיות מתקיימים בבתי תרבות ובמרכזי קהילה. א-דוי היא קומונה על גבול, והתנאים הכלכליים של האנשים עדיין קשים מאוד. הנשים עסוקות כולן בחקלאות ובטיפול במשפחותיהן, ויש להן זמן ללכת לשיעורים רק בלילה. רוב התלמידים מבוגרים, ולכן הם מתקשים להחזיק עט ולומדים לאט. "מטרת השיעורים היא ללמד את התלמידים לקרוא ולכתוב, כך שכל שיעור נמשך רק 6 חודשים, עם 3-4 מפגשים בשבוע. בנובמבר הקרוב, היחידה תמשיך לפתוח 2 כיתות כדי למגר אנאלפביתיות ואנאלפביתיות מחדש, ולכן אנו באמת מקווים לקבל תשומת לב מהממשלה המקומית ומהקהילה", שיתף קפטן הואו.
לדברי מזכיר איגוד הנוער המרכזי, יו"ר איגוד הנוער של וייטנאם, נגוין טונג לאם, ב-10 שנות פעילותה, התוכנית "שיתוף עם מורים" כיבדה 576 מורים מצטיינים ברחבי המדינה. בשנת 2025, התוכנית קיבלה משמעות מיוחדת כאשר כיבדה 80 מורים, קצינים וחיילים של משמר הגבול המלמדים ישירות ב-248 קומונות, רובעים ואזורים מיוחדים ב-22 מחוזות וערים. בין הפנים המכובדות, ישנם 36 מורים בני מיעוטים אתניים; 13 מורים הלובשים מדים ירוקים. ישנם מורים שהקדישו את כל חייהם המקצועיים למקצועם, נשארו בשקט בבתי ספר ובכפרים, והפכו לתמיכה בידע בארצות עם קשיים רבים. עם כל מסירותם והתלהבותם, המורים לא רק מעבירים ידע אלא גם זורעים את זרעי המוסר, מטפחים אישיות טובה והופכים לדוגמה זוהרת עבור התלמידים; כך שטוב לב וערכים טובים יוכלו להתפשט ולהתרבות מדי יום.
מקור: https://cand.com.vn/giao-duc/nhung-thay-giao-mang-quan-ham-xanh-gioo-chu-tren-ban-lang-vung-cao-i788251/
תגובה (0)