פרופסור חבר, ד"ר דין הונג האי וסיפורה של הזהות הוייטנאמית בתקופת האינטגרציה

בתחילת השנה החדשה, עיתון TG&VN ניהל שיחה מעניינת עם פרופסור חבר, ד"ר דין הונג האי - ראש המחלקה לאנתרופולוגיה תרבותית, בפקולטה לאנתרופולוגיה (אוניברסיטת מדעי החברה והרוח), על סיפור הזהות הווייטנאמית בתקופת האינטגרציה.

עובדים השתמשו באופניים כדי לשרת את קמפיין דין ביין פו. (מקור: VNA)

עם שנים רבות של מחקר באנתרופולוגיה תרבותית, פרופסור חבר ד"ר דין הונג האי מאמין שכאשר קולטים את התרבות המערבית ואלמנטים תרבותיים רבים אחרים בתקופת האינטגרציה, על העם הוייטנאמי להבין מי אנחנו, איך אנחנו צריכים להיות, כיצד עלינו "להפריד בין רע לטוב"... זוהי הדרך למצוא זהות וייטנאמית.

"מהי זהות וייטנאמית" אינה שאלה חדשה, היא נדונה שוב ושוב במקומות רבים, בפורומים רבים. מה דעתך?

לדעתי, כשאנחנו מדברים על זהות וייטנאמית, אנחנו מדברים על סוגיות הליבה של התרבות הוייטנאמית. לתרבות כאן שני מרכיבים: תרבות ילידית (מסורתית) ותרבות משולבת. לכן, כדי לענות על השאלה "מהי זהות וייטנאמית", עלינו להבין את שני המרכיבים התרבותיים הנ"ל.

כשמתייחסים לתרבות וייטנאמית (שלמעשה יש לה מסורת של אלפי שנים), אבל לציין מהי אותה מסורת זה לא קל כמו כשמסתכלים על רוח הסמוראים בתרבות היפנית, או על האלמנט הדתי בתרבות ההודית...

בנוגע לתרבות הוייטנאמית, אני חושב שההסבר המתאים ביותר הוא עמדתו של פרופסור טראן קווק וונג, כאשר אמר כי התרבות הוייטנאמית היא "תרבות בצומת דרכים". זוהי תרבות ששילבה וקיבלה את התרבויות המזרחיות והמערביות כאחד. כל האלמנטים הללו נספגו על ידי העם הוייטנאמי.

עם זאת, מאפיין חשוב נוסף של העם הווייטנאמי כאשר הוא מקבל אלמנטים תרבותיים מבחוץ הוא שכמעט כל דבר משתנה כדי להתאים לתרבות הוייטנאמית. השינוי כאן יוצר משהו וייטנאמי טהור, למרות שהוא מכיל תרבות סינית, הודית ומערבית, אך הדבר הסופי הוא עדיין התרבות הוייטנאמית.

לדוגמה, אני לוקח את הדימוי של ה-Nghe בתרבות הוייטנאמית. יש אנשים שקוראים לו אריה, יש שקוראים לו כלב, אבל למעשה זהו Nghe - חיה בדיונית. כמו הדרקון והחדי-קרן בתרבות הסינית, כשהוא מוצג לווייטנאם, הוא משלב אלמנטים רבים כדי ליצור קמע ייחודי של העם הוייטנאמי.

פרופסור חבר, ד"ר דין הונג האי.

לכן, הכימרה היא וייטנאמית לחלוטין, שונה מאריה של סין או הודו. בפרט, כאשר היא עוברת וייטנאמיות, בעל חיים זה בעל מאפיינים אמנותיים וייטנאמיים. לפיכך, אמנות העם הווייטנאמית היא שיוצרת את יופיה של הכימרה.

דוגמה נוספת, כשאנו מבקרים במוזיאון המהפכה של וייטנאם, היא חפץ, אופני דין ביין. למעשה, אופניים אלה היו בשימוש נפוץ מאוד בתרבות החקלאית של וייטנאם. אנשים יכולים לשאת טונות של סחורות עם אופניים כאלה, אבל אנשי המערב לא יכולים להאמין לזה. במיוחד, במהלך מערכת דין ביין פו, חיילים ואנשי מיליציה נשאו סחורות גם בשטח קשה ומסוכן מאוד.

כך הפך תוצר של התרבות המערבית לסמל של התרבות הוייטנאמית. האופניים הרגילים הפכו לווייטנאמיים לאופניים שניתן למצוא רק בווייטנאם.

בעידן האינטגרציה, אנו מזכירים זה לזה לעתים קרובות "להשתלב אבל לא להתמוסס". לדעתך, מדוע אסור לנו לאבד את זהותנו?

בתחום שלנו יש את הביטוי "שינוי תרבותי". זהו כלל שאיננו יכולים להימנע ממנו, כי ככל שההיסטוריה משתנה, גם התרבות משתנה וכמובן, התרבות של כל תקופה משתנה בהתאם.

עם כללים כאלה, הדבר החשוב הוא כיצד אנשים יסתגלו. "השתלבות מבלי להתמוסס" פירושה לשמר את מאפייני התרבות או לשמר את התרבות המסורתית. כל אומה צריכה לשמר זאת, כפי שאמר פרופסור הואנג טוי, "אובדן תרבות הוא אובדן הכל".

גורם "סינון הבוצי" בתרבות הוא לספוג את החדש, לכבד את הישן ולשלב אותו ליצירת משהו ייחודי.

ניתן להשוות זאת לאופן שבו מדינות אחרות מסתגלות. לדוגמה, רוח הבושידו היפנית משולבת במוצרים טכנולוגיים. השקיפות והאיכות הגבוהה של מוצרים יפניים הן התשובה לרוח זו, מה שאומר שהם יצרו ערך תרבותי חדש בהקשר החדש.

אז, כדי לשמר זהות וליצור ערכים חדשים, על מה צריכים העם הווייטנאמי, ובמיוחד הדור הצעיר, להתמקד, אדוני?

הדבר הכי חשוב, כפי שאמר פאן צ'ו טרין לפני יותר מ-100 שנה, בספרו הקצר צ'י באנג הוק.

באותו זמן, פאן צ'ו טרין ראה שחולשת אומתנו היא חוסר השכלה.

לכן, אם צעירים כיום רוצים להתקדם, עליהם ללמוד דברים חדשים וטובים לא רק במדע ובטכנולוגיה אלא גם בתרבויות של מדינות אחרות.

כך הפכו היפנים והקוריאנים לדרקונים ולנמרים של אסיה. וייטנאם רוצה להתפתח רק בדרכו של פאן צ'ו טרין: עדיף ללמוד. הדברים שהוא הזכיר כמו "להאיר את העם, לחזק את רוח העם, לשפר את פרנסת העם" מבוססים גם הם על יסוד הלימוד כגורם ראשון.

פעילויות לקידום התרבות הוייטנאמית בצרפת. (צילום: הואנג טראנג)

לדעתך, מהן נקודות החוזק של העם הווייטנאמי בתקופת האינטגרציה?

אני רואה שיש אנשים שאומרים שאנשים וייטנאמים חכמים, אבל יש גם אנשים שלא מכירים בזה.

נקודה בולטת אחת היא שבנסיבות מסוימות, לאנשים וייטנאמים יש רוח גבוהה מאוד של התגברות על קשיים. לדוגמה, במלחמה או בתקופות קשות, אנשים וייטנאמים יכולים להתגבר עליהם בזכות רוח זו.

לא קל למצוא מילה שמתארת ​​במדויק את האיכות הזו, אבל אני חושב שזהו הכוח של העם הווייטנאמי.

אז מהי החולשה של העם הווייטנאמי?

לווייטנאמים יש חולשה שכאשר הם מצליחים, הם נוטים "לנוח על זרי הדפנה", וגם חוסר האחדות הוא מאפיין די בולט.

כל אדם וייטנאמי צריך להכיר את נקודות החוזק והחולשה שלו על מנת לפתח את הפוטנציאל שלו ולשלוט במגבלותיו.

לאחר שחיית בארה"ב זמן מה, האם תוכל לשתף את החוויה שלך כיצד לגדל ילדים כדי לשמר את הזהות הווייטנאמית?

הנה סיפור קטן. כשהילד שלי היה בגן בארה"ב, הכיתה הייתה מגוונת מאוד עם תלמידים מלאומים שונים. הילד שלי היה חבר קרוב מאוד של ילד יהודי.

בשיחה עם חברו, שאלנו אותו איזו שפה הוא מדבר בבית והוא אמר שהוא מדבר עברית בבית, בעוד שבשיעורים דיברו אנגלית והוא גם למד ספרדית.

זה מעיד על כך שהעם היהודי שמר על זהותו בשפה, בתרבות ובדת. זוהי חוויה עבור הורים וייטנאמים החיים בחו"ל!

מָקוֹר: https://baoquocte.vn/pgs-ts-dinh-hong-hai-va-cau-chuyen-ve-ban-sac-viet-thoi-hoi-nhap-260139.html