K15 - סימן האהבה: שיעור 2: שנים חולפות, אהבה נשארת

יותר מחצי מאה חלפה, אך זיכרונות K15 עדיין שלמים בתודעתם של אנשים רבים בקואנג בין-קואנג טרי. סיפור תוכנית הפינוי אינו רק היסטוריה של תמיכה הדדית והקרבה, אלא גם עדות עוצמתית לחיבה העמוקה בין שתי הארצות, אלפי לבבות התגברו יחד על האתגרים הקשים ביותר של המלחמה, והותירו אחריהם מורשת של סולידריות.

" 4 מניות" בקשיים

עד כה, זקני מחוז לה תווי עדיין זוכרים את הסיסמה "4 חלוקות": שתפו בית, שתפו דלת, שתפו אש, שתפו דם עם תושבי קוואנג טרי . בתוך הקשיים הרבים, כמעט כל משק בית בקומונות: נגו תווי, סן תווי, קאם תווי, הואנג תווי, טאן תווי, הונג תווי... התנדבו להפוך לאחים ולטפל בלפחות משפחה אחת מקואנג טרי שפונתה.

מר טראן ואן דואי משתף צעירים בזיכרונותיו מגיל גן חובה 15 - צילום: QH

בעקבות נתונים היסטוריים, נסענו למחוז לה ת'וי, פגשנו עדים של K15 בקומונות נגו ת'וי וסן ת'וי. כששמענו את הכתב משתף את משאלותיו, אמר יו"ר הוועדה העממית של קהילת נגו ת'וי, הואנג נגוק הואן, בעדינות: "הנה, פשוט צאו מהשער, פגשו כל אחד, תוכלו לשמוע סיפורים על K15. כי במשך שנים רבות, הסבים והסבתות סיפרו את הזיכרונות האלה כדי להזכיר לילדיהם ולנכדיהם לשמור על רוח הסולידריות, התמיכה והשיתוף, במיוחד בתקופות קושי ומצוקה", אמר מר הואן.

לאחר פגישת הוועדה העממית של קומונה נגו טוי, ביקרנו את משפחתו של מר טראן ואן דואי, המתגוררת בכפר ליאם בק. בגיל כמעט 80, מר דואי עדיין זוכר בבירור את זיכרונותיו מ-K15. הוא סיפר שבאותה תקופה, משפחתו מנתה 6 חברים. למרות שעבדו קשה בים, כל המשפחה לא הצליחה להיפטר מדאגות של אוכל וביגוד.

עם זאת, כששמענו שמשפחה בת ארבע נפשות ממחוז טריאו פונג נאלצה להתפנות לנגו ת'וי וזקוקה למקום לינה, כל המשפחה מיהרה לאסוף אותם. "באותו זמן דאגנו מאוד. המשפחה שלי הייתה רגילה לקשיים, והיה בסדר לחוות יותר קשיים, דאגנו רק למפונים. כל כך מודאגים, שמשפחתי חלקה את כל מה שהיה לנו, בלי להבחין בין מארח לאורח."

הודות לכך, הקשר בין שתי המשפחות התהדק. כעת, ילדי שני הצדדים עדיין שומרים על קשר קרוב. בכל פעם שהייתי חולה, משפחתי נסעה לעיר דונג הא כדי לבקש את עזרתו של ד"ר קיץ'. "כאשר ארבעת בני המשפחה התפנו לכאן, הוא היה רזה וקטנטן, ועכשיו שיערו האפיר", אמר מר דואי.

לא רחוק מביתו של מר דואי, משפחתו של מר לה קוואנג מין שומרת גם זיכרונות רבים מ-K15. מר מין, כשהוא מביט למרחק, סיפר שבאותה תקופה, משפחתו הייתה אחת העניות ביותר בקומונה. אביו נפטר מוקדם, ואמו נאלצה לעבוד קשה כדי לגדל שלושה ילדים. עם זאת, כשהיא שמעה שאנשים מקואנג טרי מגיעים, היא עדיין התנדבה לעזור.

"אני עדיין זוכר בבירור, משפחתי קיבלה שתי קבוצות של מפונים. הקבוצה הראשונה מנתה 4 אנשים, שנשארו זמן מה ואז עברו משם. לאחר מכן, אמי ואני קיבלנו את פנינו לחמישה מבני משפחתה של גברת בונג. היא הזכירה לנו שוב ושוב, מפחדת שאנחנו עדיין צעירים ולא נדבר יפה. בהדרגה, המרחק בין האורחים למארחים נעלם. חלקנו את הטוב והרע, ראינו זה את זה כמשפחה. עד היום אני עדיין זוכר כל פנים", שיתף מר מין.

מר לה קוואנג מין חייך כשנזכר בתקופה קשה אך משמעותית - צילום: QH

בקהילת סן ת'וי, מר טראן קונג הואן (יליד 1956), המתגורר בכפר סן ת'ואנג 2, מרבה לספר לילדיו ונכדיו סיפורים על K15. באותה תקופה, מר הואן היה מפקד חוליית המיליציה והגרילה של צוות הפקה מספר 7, בכפר ליין הייפ (כיום סן ת'ואנג 2).

מר הואן נזכר: "אנשי קואנג טרי שפונו התאספו במחסן של צוות ייצור מספר 7. על פי הסידור של צוותי הקומונה, כל משפחה בכפר קיבלה משפחה מקואנג טרי לשהייה, חלק מהמשפחות הגדולות נאלצו להתפצל לשני בתים. באותה תקופה, בכפר ליאן הייפ היו כ-40 משקי בית וכל משפחה קיבלה את תושבי קואנג טרי שפונו לשהייה."

לדברי מר הואן, משפחתו התגוררה באותה תקופה באזור טראנג קוק. החיים היו דלים מאוד, הבית היה מכוסה קש וקירותיו היו עשויים בוץ, תפוחי אדמה וקסאווה נאכלו במקום אורז לארוחות אך עדיין לא מספיק. משפחתו של מר הואן קיבלה את מר לה קוואנג טרונג, אשתו ושלושת ילדיו: לה קוואנג הוק (בן 6), לה טי הויאן (בן 3) ולה קוואנג הואן (בן 3 חודשים) כדי לגור איתם. שלא כמו המקומיים, אנשי קוואנג טרי שפונו לכאן קיבלו סובסידיות חודשיות לאורז מהמדינה בשיעור של 9-13.5 ק"ג לאדם לחודש (בהתאם לגיל).

זו הסיבה שהאנשים כאן החליטו לחיות יחד אבל לבשל בנפרד כדי לא להשתמש באוכל של המפונים.

"אבל אז אנשי קואנג טרי שהגיעו לכאן תמיד חלקו עם האנשים כאן, אז הם בישלו בנפרד ואכלו יחד. כולם היו מוכנים לחלוק כל מה שיכלו. כדי להימנע מפצצות וכדורים, היו כאן שני סוגים של בונקרים: בונקרים אופקיים ובונקרים בצורת A. המשפחה שלנו גרה בבונקרים אופקיים (מכוסים בשכבה דקה של אדמה, לא בטוחים כמו בונקרים בצורת A), ובונקרים בצורת A היו מיועדים למשפחתו של מר טרונג. לא רק המשפחה שלי אלא כל הכפר היה כזה, המקום הבטוח ביותר קיבל עדיפות לפינוי אנשים", נזכר מר הואן.

הקרבה שקטה

במסע אחורה בזמן כדי למצוא פיסות זיכרונות מ-K15, פגשנו במקרה את מר דאנג נגוק טהאן (יליד 1958), המתגורר ברובע 5 בעיר דונג הא. מר טהאן נולד וגדל במחוז לה טוי, במחוז קוואנג בין , וחי בקואנג טרי כבר 46 שנים. כשהוא מזכיר זיכרונות מ-K15, עיניו מטושטשות מזיכרונות אמו המנוחה.

"אמי היא פאם טי דונג, סגנית יו"ר לשעבר של הוועדה העממית של מחוז לה תוי. באותה תקופה היא הייתה ראש הוועדה K15. דמותה של אמי הולכת הלוך ושוב, עובדת קשה כדי לטפל באנשים שפונו מקוואנג טרי והסיפורים שסיפרה עדיין חרוטים עמוק בליבי", התוודה מר טאנה.

מר טראן קונג הואן (משמאל) בכפר סן ת'ואנג 2, בקהילת סן ת'ואי, הוא זה שיוצר קשר קבוע עם דורות ה-K15 בכפר הא טאי - צילום: LT

לדברי מר טאנה, לאחר שקיבל הוראות מהממשלה המרכזית לקבל את פני המפונים, אמו ופקידים מקומיים פנו לכל כפר ולכל בית כדי ליידע, להפיץ ולגייס אנשים. מנהיגי הוועדה העממית של מחוז לה טוי מינו ועדה מיוחדת לדאוג לחייהם של המפונים. מרגע קבלת המשימה, כמעט מדי יום, אמו נהגה באופניים ישנים הלוך ושוב לקומונות למרות הקור העז של החורף או הרוחות החזקות של לאוס...

מר טאנה אמר: "באותה תקופה, אחי הצעיר היה רק ​​בן כמה חודשים. אמי תמיד הייתה רחוקה, אז אחי המשיך לבכות כי היה רעב לחלב. אבי היה צריך לשאת את התינוק על כתפו, להסתובב בבונקר ההגנה האווירית ולשיר שירי ערש עד שאמי חזרה, לפעמים כמעט חצות. אמי שמרה על בגדיה הבוציים, הרימה את חולצתה כדי להאכיל את אחי."

כך, גברת פאם טי דונג, אמו של מר טהאן, וצוותים נוספים מאותה תקופה נראו כאילו התפצלו יום אחר יום כדי לטפל בכמעט 20,000 תושבי קואנג טרי שנאלצו להתפנות. למשפחה היה חסר אוכל, אך היא עדיין נאלצה לספק מספיק אורז, בד, מלח, רוטב דגים... לכל אדם שנאלץ להתפנות. בכל פעם שחזרה הביתה, אמו של מר טהאן סיפרה סיפורים נוגעים ללב.

למרות שחיו חיים של "תלות באחרים", פעמים רבות כשהלכו לקנות אורז, המפונים עדיין ביקשו שיתנו לחיילים ולקרובי משפחתם בדרום. כאשר אמו של מר טאנה וחברי הוועדה סירבו לקבל זאת, חלקם כרעו ברך בחצר עד שהסכימו.

"לאחר שפרשה לגמלאות, אמי הביאה חזרה אופניים ישנים וזוג סנדלי צמיגים. בכל פעם שהרגישה שאולי לא תוכל להתמודד עם הזקנה והמחלה, ביקשה מילדיה ונכדיה לקחת אותה לקואנג טרי, לבקר במצודה, בשדה התעופה איי טו... היא רצתה לראות את הכפרים והכפרים שבדרך כדי לראות ש"השממה וההרס קורעי הלב" שחוותה כשהחזירה את עמה מהפינוי אינם עוד שם", התוודה מר טאנה.

למעשה, כמו רבים מקאדריהם של לה טוי בעבר, סיפור ההקרבה השקטה ורוח "התמיכה המלאה למען אנשי קוואנג טרי שפונו" של גב' פאם טי דונג מוזכר לעתים רחוקות. משום שהם עצמם מעולם לא רצו "להשוויץ בהישגיהם ולספר את סיפוריהם". אפילו אלה שטופלו וסייעו להם בעבר, כנראה הכירו רק כמה קטעים והיבטים. עם זאת, ההקרבה השקטה והאהבה האיתנה שלהם ושל רבים אחרים מקהילת לה טוי לא איבדו מערכם בגלל זה. להיפך, הם טיפחו הכרת תודה והיו בעלי משמעות עמוקה עד היום.

אהבה לעולם לא דוהה

במשך כמעט שנה (1972-1973) של מגורים ועבודה באזור הפינוי לה תוי, תושבי מחוזות טריאו פונג והאי לאנג, יחד עם תושבי קוואנג בין, בנו מערכת יחסים מיוחדת, קרובה, מאוחדת, אוהבת ונאמנה כדי להתגבר על קשיים ותלאות. החברות בין משפחת K15 הייתה כה חזקה עד שרגע הפרידה לפני שנים היה מלא גם בחרטה ונוסטלגיה.

לאחר חתימת הסכם פריז, בתחילת 1973, ארגנו תושבי הקומונות החופיות של לה טוי טקס פרידה לאנשי K15 שחזרו לעיירות הולדתם. בחיבה ואהבה רבה, אנשים רבים לקחו את הקבוצה לכפרים החשופים וההרוסים בטריאו פונג, האי לאנג... על כתפי כולם היו שני מוטות נשיאה מלאים בנבטי תפוחי אדמה, ייחורי קסאווה, שתילים, זרעי אורז... שניתנו על ידי תושבי לה טוי כדי שהאנשים שחזרו לעיירות הולדתם יוכלו להתחיל מיד בייצור.

לאחר יום השחרור, נערמו קשיים, בגלל החיים הקשים, אמצעי התקשורת והנסיעות, והיה זמן בו התקשורת של רבים מבני K15 בקואנג טרי עם תושבי אזור לה טוי נקטעה.

מר הואנג סאו, ראש ועדת הקישור K15 בכפר הא טאי, בקומונה טריאו אן (כיום קומונה טריאו טאן), במחוז טריאו פונג, אמר: " כאשר השלום חזר, חזרנו לעיר הולדתנו, עברנו קשיים רבים כדי לבנות מחדש את מגורינו, והתגברנו על תוצאות המלחמה במולדתנו קוואנג טרי. עם זאת, כמעט כולם עדיין כמהים לחזור יום אחד ולבקר את הממשלה והעם של סן ת'ונג 2 - המקום שבלב שלם, בכל כוחו, דאג לנו והגן עלינו במהלך השנים הקשות של פצצות וכדורים."

כמו כן, לדברי מר סאו, בשנת 2019 הוקמה ועדת הקישור של כפר הא טאי, K15, שארגנה מסע הכרת תודה בהשתתפות 25 משקי בית (כ-50 איש). כולם נסעו לכפר סן ת'ונג 2 כדי לפגוש את המשפחות איתן גרו בעבר. ועדת הקישור של כפר הא טאי, K15, חתמה על חוזה להשכרת רכב עבור המשפחות כדי שיסעו יחד. לפני האסיפה הכללית באולם הכפר, כל המשפחות הלכו למשפחות איתן גרו בעבר כדי להדוף קטורת ולדווח לנפטרים; להודות לאלה שדאגו ועזרו למשפחותיהם בתקופות קושי ותלאות.

"אמי ודודי ת'אם, שדאגו למשפחתי, נפטרו שניהם. עם זאת, בכל זאת יצרתי קשר והתחברתי כדי לקיים את הפגישה הראשונה הזו בתקווה להעביר לילדיי ולנכדיי את הסיפורים המשמעותיים של K15. יש לנו את מה שיש לנו היום בזכות האנשים כאן שחלקו את השמחות והצער בימים הקשים ביותר. תמיד נזכור את הטוב לב הזה", שיתף מר סאו.

מר הואנג סאו הוסיף כי רוב הקשישים שפונו במסגרת תוכנית K15 נפטרו. רבים מהצעירים שהלכו ל-K15 עובדים כעת בכוחות המזוינים, הם רופאים, פקידי קומונה... לא משנה לאן הם הולכים או מה הם עושים, הם תמיד נושאים בליבם את הזיכרונות והרגשות העמוקים כלפי אנשי סן טוי.

"אנחנו תמיד רואים בארץ שבעבר הגנתה עלינו כמולדתנו השנייה. עכשיו, לאחר שהתמזגו שני המחוזות, אנחנו שמחים מאוד שהפכנו לבני ארצנו. כיום, למרות שהזקנים נפטרו, צאצאיהן של משפחות רבות ממשפחת K15 בכפר הא טיי עדיין שומרים על קשר באופן קבוע. כשיש חתונות, מסיבות, הלוויות וימי נישואין, הם מזמינים זה את זה להשתתף כאילו היו קרובי משפחה בדם", התוודה מר סאו.

צפוי שבעתיד הקרוב, המשפחות שגידלו את ילדי K15 בסן ת'ונג 2 ייפגשו עם תושבי כפר הא טאי. ועדת הקישור של שני הכפרים תסכים על תקנות לגבי זמן, מיקום וכמה פעילויות כדי לגשר לחיזוק האהבה והסולידריות בין דורות של ילדי K15, ליצור קשר רגשי קרוב ומתמשך, שיתרום לחיזוק נוסף של הסולידריות בין תושבי הכפר בחיי היום יום.

לא רק בכפר הא טאי, כמקור להזנה רוחנית, החיבה בין קוואנג בין קוואנג טרי, העדים החיים של תוכנית K15 וצאצאיהם, עדיין זורמת בשקט ובעקביות. לכן, למרות השנים שחולפות, למרות השינויים והעליות והמורדות של ההיסטוריה והחיים, הם עדיין זוכרים ומתחברים זה לזה באופן הדוק. כעת, כאשר קוואנג בין וקואנג טרי נמצאים תחת אותה קורת גג, אותם לבבות חמים ואוהבים נמצאים בהרמוניה גוברת, מאחדים ידיים ולבבות כדי לבנות מולדת מתורבתת ומשגשגת יותר.

לאם טאן - קוואנג הייפ

מקור: https://baoquangtri.vn/k15-dau-son-nghia-tinh-bai-2-nam-thang-di-qua-nghia-tinh-o-lai-194618.htm