מחזות במה זקוקים לרוח עכשווית

הבטחת עכשוויות בתסריטים בימתיים היא אתגר מרכזי עבור כל סופר כיום.

במסגרת מחנה כתיבת תסריטים לבמה שאורגן לאחרונה על ידי אגודת אמני הבמה של וייטנאם בטאם דאו ( פו טו ), התקיימה בהתלהבות רבה הסדנה "תסריטים לבמה בנושאים עכשוויים: מצב עכשווי ופתרונות".

מבט ישיר על "צווארי הבקבוק"

בסדנה דנו המחברים בנושאים מעשיים רבים, תוך התייחסות לדאגות בנוגע לצורך של הבמה יהיו יותר תסריטים עכשוויים, מעקב צמוד אחר רוח החיים וקיום ביקורת אינטראקטיבית עם הקהל הצעיר. לדבריהם, ראשית כל, יש לקבוע האם צורת הבימוי וחומר התסריט סבירים ואיכותיים או לא.

הסופרת לה טו האן אמרה שלאחר סיום לימודיה באוניברסיטה, היא ניגשה בעיקר לתחום המחקר, ואז הלכה בדרך של תיאוריית ביקורת הקולנוע, כך שתמיד נאלצה לחקור וללמוד. מה שהיא מדאיגה לעתים קרובות הוא שעד כה, בתי ספר לאמנות בהו צ'י מין סיטי לא הצליחו לפתוח שיעורי תסריטאות, מה שהוביל לתסריטים רבים באיכותם יורדת.

"הכשרת סופרים צעירים היא נושא חשוב. אני שמחה מאוד לדעת שאיגוד אמני הבמה של וייטנאם עומד לארגן קורס הכשרה לסופרים, במאים ומבקרים צעירים בהו צ'י מין סיטי. זה יהיה גן ילדים לסופרים רבים ולצעירים נלהבים, כדי שיוכלו לתרום וליצור עבור הבמה" - מקווה גב' לה טו האן.

לדברי הסופרת הונג ין, שלמדה תסריטאות בקוריאה, כל דבר שנכתב ומיושן יש להשליך. ה"סוד" שלמדה מקוריאה הוא לכתוב את מה שאחרים לא כתבו, כך שיהיה רענן ועכשווי.

אמן העם ג'יאנג מאן הא, סגן נשיא איגוד אמני הבמה של וייטנאם, שוחח עם נציגים שהשתתפו בסדנה בבוקר ה-14 באוקטובר.

הסופר טרונג מין תואן הביע דאגה מכך שדלתת המקונג הפכה כעת ל"שפלה" עבור תסריטים של קאי לונג מכיוון שסופרים רבים הם מבוגרים. ללא הכשרה ואימון, סופרים צעירים יתקשו לשמור על התשוקה להמשיך את מסורת תיאטרון הקאי לונג, במיוחד כאשר התמלוגים והתגמול אינם תואמים. "אני מקווה להשתתף במחנות כתיבה כאלה כדי לצבור ניסיון, להתבגר ולתרום לסיוע לדלתת המקונג לקבל תסריטים עכשוויים יותר של קאי לונג" - התוודה הסופר מוין לונג .

הסופר מין נגויט מאמין שאגודת אמני הבמה של וייטנאם צריכה לארגן מחנות כתיבה המתמחות בנושאים עכשוויים. כל תסריט מצטיין צריך להיות מועלה רק בשתי צורות: דרמה מדוברת ואופרה, ולהשאיר את שאר ההזדמנויות לסופרים אחרים. למעשה, ישנם מחנות כתיבה שמפיקים 2/3 מהיצירות בנושאים עכשוויים, אך להקות אמנות רבות אינן בוחרות להעלות אותן "כי הן ביישניות".

מתיאטרון הדרמה הצבאי - שאירגן זה עתה בהצלחה פסטיבל תיאטרון מקצועי על דמותו של חייל ביטחון הציבור של העם, הצביע הסופר וו טו פונג על המציאות שרבים מהתסריטים העכשוויים פשוט מכניסים לפיהן של הדמויות מילים גדולות ומוגזמות, מה שמקשה על הקהל לשבת ולצפות בסבלנות. בינתיים, תסריטים מסורתיים עדיין תקועים באותו שגרה. כדי להחיות נושאים עכשוויים, ארגון מחנות כתיבה או פסטיבלי תיאטרון ייצור מקור לתסריטים שיתקבלו בברכה על ידי הקהל, במיוחד הצעירים.

לדברי הסופר נגוין טואן טאנג, סופרים רבים "הזויים מאוד", ומשווים לעתים קרובות את עבודתם למקצועות אחרים. הוא גם אמר שראה 10 הפקות של "הקמצן" על במות וייטנאמיות ובינלאומיות כדי להשוות. "בימוי עם צורה חדשה ייצור נקודות אור, ויפתור את הבעיה של כיצד להשיג אופי עכשווי בתסריט. עבור סופרים, יש צורך לבחון האם התסריט שלהם באיכות טובה; האם הדיאלוגים עכשוויים או לא..." - הוא אמר בגילוי לב.

הביעו את נקודת המבט שלכם וענו על צרכי הקהל

בסמינר הנ"ל, מומחים, תסריטאים ובמאים רבים העלו את השאלה: מהו עכשווי בתסריטים בימתיים? הבטחת עכשוויות בתסריטים בימתיים היא אתגר גדול עבור כל תסריטאי הבמה כיום.

הסופרת נגוין טו פונג מאמינה כי מגבלות הידע והחשיבה האקדמית של צוות הסופרים הן המפתח. רוב כותבי התסריטים הנוכחיים אינם באמת פרואקטיביים בלימוד, עדכון ידע ושיפור שיטתי של מומחיותם. אנשים רבים מרוצים מההצלחה והתוצאות שהשיגו, חוששים מחדשנות, ואף נוטים לדחות ולדחות מגמות יצירתיות משום שאינם מבינים או מפחדים. הם בוחרים לכתוב על נושאים בטוחים כמו היסטוריה, אנשים מפורסמים ומסורות - שמתקבלים בקלות ובעלי סיכונים נמוכים.

זה גורם לבמה לאבד את רוח הזמן, לאבד את הביקורת החברתית שלה ולהתרחק מנושאים שמעסיקים את הציבור. מה שנקרא "בטיחות" היא למעשה רגרסיה. תסריטים רבים חסרים שילוב עם הזרימה העכשווית ועם חיי התיאטרון. "מציאות מדאיגה היא שלסופרים רבים לא אכפת מי הקהל שלהם, לא צופים במחזות פופולריים, לא לומדים על הטרנדים של במאים צעירים, שפות בימוי חדשות או יכולת ההבעה של שחקנים מודרניים... בעוד שבמאים צעירים מתנסים בצורות חדשות רבות: במה שחורה, פנטומימה, יישומי תאורה 6D... רוב הסופרים לא מבינים מה הם עושים, לא כותבים להם תסריטים" - מודאג הסופר נגוין טו פונג.

מצד שני, לסופרים רבים יש מנטליות של "להסתכל מלמעלה" על מחזות המכוונים לקהל הרחב, וחושבים שזהו "שוק" ולא "אמנות", בעוד שהם עצמם לא ניסו להגיע לקהל כדי לראות מה הוא צריך וחושב. בנוסף, סופרים רבים יוצרים גם יצירות כדי לעקוב אחר תחרויות, תנועות, אירועים...

הסדנה הסתיימה במסר נוגע ללב: תסריטאים צריכים תמיד לבטא את נקודת המבט שלהם כדי לענות על צרכי הקהל העכשווי. זוהי תזכורת וגם כיוון לעתיד התיאטרון בנוף חדש.

אמן העם ג'יאנג מאן הא, סגן נשיא איגוד אמני הבמה של וייטנאם, העיר: "אם התסריט פשוט מספר סיפור או ממחיש את העבר, אין צורך בבמה. הבמה זקוקה לתסריט שהוא ניבוי, מבוסס דיאלוג ואינטראקטיבי עם הקהל."

מקור: https://nld.com.vn/kich-ban-san-khau-can-hoi-tho-duong-dai-196251014220105285.htm