תסריטים לבמה צריכים תחושה עכשווית.

הבטחת עכשוויות בתסריטים בימתיים היא אתגר מרכזי עבור כל הכותבים כיום.

במסגרת סדנת כתיבת תסריטים לבמה שאורגנה לאחרונה על ידי איגוד אמני הבמה של וייטנאם בטאם דאו ( פו טו ), התקיים בהתלהבות רבה הסמינר "תסריטים לבמה בנושאים עכשוויים: מצב עכשווי ופתרונות".

התמודדות חזיתית עם "צווארי הבקבוק".

בסדנה דנו המחברים בנושאים מעשיים רבים, תוך התייחסות לדאגות בנוגע לצורך בתסריטים עכשוויים המשקפים מקרוב את החיים האמיתיים ומציעים ביקורות אינטראקטיביות לקהל צעיר. לדבריהם, הצעד הראשון הוא לקבוע האם סגנון הבימוי וחומרי התסריט מתאימים ואיכותיים.

הסופרת לה טו האן ציינה שלאחר סיום לימודיה באוניברסיטה, היא התמקדה בעיקר במחקר, ולאחר מכן פתחה קריירה בתאוריה ובביקורת קולנוע, מה שאומר שהיא חיפשה כל הזמן ידע ולמידה. הדאגה העיקרית שלה היא שבתי הספר לאמנות בהו צ'י מין סיטי עדיין לא הצליחו להציע שיעורי תסריטאות, מה שמוביל לירידה באיכותם של תסריטים רבים.

"הכשרת סופרים צעירים היא נושא קריטי. אני שמחה מאוד לשמוע שאיגוד אמני התיאטרון של וייטנאם עומד לארגן קורס הכשרה לסופרים, במאים ותיאורטיקנים/מבקרים צעירים בהו צ'י מין סיטי. זה יהיה קרקע פורייה לסופרים צעירים מוכשרים רבים ואנשים נלהבים, שיאפשר להם לתרום וליצור עבור התיאטרון", הביעה גב' לה טו האן את ציפיותיה.

לדברי הסופרת הונג ין, שלמדה תסריטאות בדרום קוריאה, יש לזנוח כתיבה מיושנת. ה"סוד" שלמדה מדרום קוריאה הוא לכתוב על דברים שאחרים עדיין לא כתבו; רק אז זה יהיה רענן ועכשווי.

אמן העם ג'יאנג מאן הא, סגן נשיא איגוד אמני הבמה של וייטנאם, מדבר עם נציגים המשתתפים בסדנה בבוקר ה-14 באוקטובר.

הסופר טרונג מין תואן הביע דאגה מכך שדלתת המקונג הופכת כעת ל"אזור נמוך" עבור תסריטים של קאי לואונג (אופרה מסורתית וייטנאמית) משום שכותבים רבים מזדקנים. ללא הכשרה והדרכה, סופרים צעירים יתקשו לשמור על התשוקה שלהם ולהמשיך את מסורת תיאטרון קאי לואונג, במיוחד כאשר התמלוגים והתגמול אינם תואמים. "אני מקווה להשתתף במחנות כתיבה כאלה כדי לצבור ניסיון, לצמוח ולתרום לסיוע לדלתת המקונג לקבל תסריטים עכשוויים יותר של קאי לואונג", התוודה הסופר מוין לונג .

הסופר מין נגויט מציע כי אגודת אמני התיאטרון של וייטנאם תארגן סדנאות יצירה המתמחות בנושאים עכשוויים. כל תסריט יוצא דופן צריך להיות מועלה רק בשתי צורות: דרמה מדוברת ותיאטרון מוזיקלי, ולהשאיר את שאר ההזדמנות ליוצרים אחרים. במציאות, חלק מהסדנאות מייצרות יצירות בנושאים עכשוויים, אך להקות תיאטרון רבות בוחרות לא להעלות אותן "משום שהן מהססות".

מתיאטרון הדרמה הצבאי – שאירגן לאחרונה בהצלחה פסטיבל תיאטרון מקצועי המתמקד בדמותו של חייל הביטחון הציבורי של העם – מציין הסופר וו טו פונג את המציאות שבה תסריטים עכשוויים רבים מחדירים ללא הרף דיאלוגים בומבסטיים ולא מציאותיים לפיהן של הדמויות, מה שמקשה על הקהל לצפות בסבלנות. בינתיים, תסריטים מסורתיים נשארים תקועים באותם דפוסים ישנים. כדי להחיות נושאים עכשוויים, ארגון סדנאות תסריטאות או פסטיבלי תיאטרון ייצור מקור לתסריטים שהקהל, ובמיוחד צעירים, יעריכו.

לדברי הסופר נגוין טואן טאנג, סופרים רבים סובלים מ"אשליות קשות", ולעתים קרובות משווים את עבודתם למקצועות אחרים. הוא גם ציין שצפה ב-10 הפקות של "הקמצן" מבתי קולנוע וייטנאמיים ובינלאומיים לצורך השוואה. "הפקות במה בפורמטים חדשים ייצרו נקודות עיקריות ויפתרו את הבעיה של כיצד להשיג תחושה עכשווית בתסריט. סופרים צריכים להעריך האם התסריטים שלהם באיכות טובה; האם הדיאלוגים עכשוויים מספיק..." הוא הצהיר בגילוי לב.

הבעת נקודת מבט ייחודית ומענה על צרכי הקהל.

בסדנה הנ"ל, מומחים, תסריטאים ובמאים רבים העלו את השאלה: מה מהווה עכשוויות בתסריטים בימתיים? הבטחת עכשוויות בתסריטים בימתיים היא אתגר מרכזי עבור כל תסריטאי הבמה כיום.

הסופרת נגוין טו פואנג טוענת כי הבעיה המרכזית טמונה בידע המוגבלים ובחשיבה האקדמית של צוות התסריטאים. רוב תסריטאי הבמה כיום אינם באמת פרואקטיביים בלמידה שיטתית, עדכון הידע שלהם וחידוד כישוריהם המקצועיים. רבים מהם שאננים מהצלחות והישגים מהעבר, מהססים לחדש, ואף נוטים לדחות או להתנגד למגמות יצירתיות עקב חוסר הבנה או חשש. הם בוחרים לכתוב על נושאים בטוחים כמו היסטוריה, אנשים מפורסמים ומסורות - שמתקבלים בקלות ופחות מסוכנים.

זה גורם לבמה לאבד את רוחה העכשווית, את ביקורתה החברתית ואת ניתוקה מנושאים שאכפת להם מהציבור. מה שנקרא "בטיחות" זו היא למעשה צעד אחורה. תסריטים רבים חסרים שילוב עם מגמות עכשוויות וחיי תיאטרון. "מציאות מדאיגה היא שלסופרים רבים לא אכפת מי קהל היעד שלהם, הם לא צופים במחזות פופולריים, הם לא חוקרים את המגמות של במאים צעירים, שפות בימוי חדשות או את יכולות ההבעה של שחקנים מודרניים... בעוד שבמאים צעירים מתנסים בצורות חדשות רבות: תיאטרון שחור, פנטומימה, יישומי תאורה 6D... רוב הסופרים לא מבינים מה הם עושים, הם לא כותבים עבורם תסריטים", התלונן הסופר נגוין טו פונג.

מצד שני, סופרים רבים נוטים לזלזל במחזות המכוונים לקהל הרחב, ורואים בהם "מסחריים" ולא "אמנותיים", מבלי לנסות תחילה להתחבר לקהל כדי להבין את צרכיו ומחשבותיו. יתר על כן, סופרים רבים יוצרים יצירות פשוט כדי לעקוב אחר תחרויות, טרנדים ואירועים.

הסדנה הסתיימה במסר נוגע ללב: על תסריטאים תמיד לבטא את נקודות המבט שלהם כדי לענות על צרכי הקהל העכשווי. מסר זה משמש גם כתזכורת וגם כיוון לעתיד התיאטרון בנוף החדש הזה.

אמן העם ג'יאנג מאן הא, סגן נשיא איגוד אמני הבמה של וייטנאם, העריך: "אם תסריט פשוט מספר אגדה או ממחיש את העבר, אז אין צורך בבמה. הבמה זקוקה לתסריטים חיזויים, מבוססי דיאלוג ואינטראקטיביים עם הקהל."

מקור: https://nld.com.vn/kich-ban-san-khau-can-hoi-tho-duong-dai-196251014220105285.htm