הסופר טונג נגוק האן: "ספרות היא כמו טיפוס על הר, אני מוותר רק כשאני מותש"

במהלך עשר השנים האחרונות, הסופרת טונג נגוק האן הותירה רושם על עולם הספרות עם יצירות המשקפות את חייהם ונשימתם של אנשי האזורים ההרריים. חייה של טונג נגוק האן מלאי עליות ומורדות לא פחות מכתביה.

"לפעמים אני מרגיש כאילו הגורל גורר אותי."

+ כשקוראים את כתיבתה של טונג נגוק האן, קל לחשוב שכדי ליצור חיים וגורלות כה עזים, היא בוודאי חוותה מרירות רבה בדרכה הספרותית וחייה?

הסופר טונג נגוק האן.

לפני 5 שנים (בסביבות סוף 2020), כששמעתי שחזרתי מניתוח גידול במוח, חברה קרובה מרחוק שלחה לי הודעה ושאלה: "האם יש עוד משהו שהאן עדיין לא חווה?". אמרתי לה: "זו כנראה הפעם האחרונה".

אני אומר את זה, אבל אני עצמי לא יכול לדעת אם ה"סערה" הזו היא האחרונה. אני רק מקווה שכן. יש הרבה אירועים בחיים, אבל כולם יעברו. יש פתגם לטיני טוב מאוד: "אם אתה רוצה ללכת, הגורל יוביל אותך, אם אתה לא רוצה ללכת, הגורל יגרור אותך".

היו זמנים שבהם הרגשתי כאילו הגורל גורר אותי. זו הייתה השנה שבה עזבתי את עיר הולדתי כדי ללכת ללאו קאי . יותר כמו בריחה, למקום בטוח להסתתר. לאו קאי הגנה עליי ועל משפחתי הקטנה בסובלנות.

אושפזתי לניתוח חירום בבית החולים באו ין (פרובינציית לאו קאי) לאחר שאובחנתי עם ציסטה שחלתית קרועה ואובדן דם חריף. שנתיים בלבד לאחר מכן, שריפה הפכה את בית העץ שלי על גדות נהר צ'אי לאפר.

משפחתי הקטנה ואני נסחפנו לבאו טאנג-לאו קאי בלי כלום, והתארחנו בבית דודי במשך כשנה. לאחר מכן, בקיץ 2002, נסעתי לסה פה ונשארתי שם עד שחזרתי הביתה (2017). אם בעלי לא היה חולה קשה, לא הייתי חוזרת הביתה באותו זמן.

יש הרבה "סערות" אבל אני שוכח מהר, כמעט ולא מתלונן על העבר, ועוד פחות רוצה להתלונן על קשיים.

עבודותיו של הסופר טונג נגוק האן.

למרות שהחיים היו שובבים, דרכי הספרותית הייתה חלקה. התקבלתי בברכה מאז יצירותיי הראשונות, ספרי הראשון, ועד עכשיו, הקוראים עדיין שואלים מתי אפרסם ספר חדש. כשמסתכלים על ספרות, אפשר לראות אנשים, אפשר לראות גורל, שאי אפשר להסתיר. אבל לספר סיפורים ספציפיים כאלה, אולי זו הפעם הראשונה.

פעם אמרתי לבתי: "אם יום אחד יגדל לי גידול בגוף, הוא בהחלט יהיה במוח." שנתיים לאחר מכן, הכאב הנורא בפנים גרם לי לרעוד למחשבה על תחושות מוקדמות. הלכתי לבית החולים וגיליתי גידול במוח, והרופא המליץ ​​על ניתוח.

הסופרת טונג נגוק האן נולדה בשנת 1976 בקומונה דונג לין (פו טו), חברה באגודת הסופרים של וייטנאם. היא פרסמה 3 קובצי רומנים, 15 קובצי סיפורים קצרים, 2 קובצי סיפורי ילדים ו-2 קובצי שירים. ביניהם, רבות מיצירותיה זכו בפרסים חשובים כגון: פרס תחרות כתיבה בנושא "למען הביטחון הלאומי וחיי שלום" שאורגנה על ידי משרד הביטחון הציבורי ואגודת הסופרים (2011-2015) עבור הרומן "חיילי הרפאים והעלים הרעילים"; פרס שלישי "עט הזהב" שהוענק על ידי משרד הביטחון הציבורי (2017) עבור הסיפור הקצר "הגבול האדום"; פרס בפרס פנסיפן (2012-2017) שאורגן על ידי הוועדה העממית של מחוז לאו קאי עבור הרומן "ירקן דם"...

אני לא רוצה להיגרר יותר על ידי הגורל, במיוחד מאז שהגעתי לספרות. אני נותן לגורל להוביל אותי בצייתנות. כי אני מאמין שמעשים טובים יתוגמלו. אני מאמין שאתעורר בשלום. אין שום סיכוי שהגורל יתייחס אליי בצורה לא הוגנת לנצח.

אלוהים לקח ממני משהו ונתן לי משהו אחר בתמורה. וכך, כפי שאתם רואים, המשכתי צעד אחר צעד, והכל הסתדר.

"ספרות הופכת אותך לאמיץ יותר"

+ החיים אינם קלים לאף אחד. לאחר שחוותה משבר בריאותי קשה לפני חמש שנים, הסופרת טונג נגוק האן חזרה לכתוב או שמא הספרות היא זו שעיגנה אותה לחיים אלה?

היצירה "העירום התשיעי" מאת הסופרת טונג נגוק האן.

זו הייתה רצוני לחיות, לחיות כדי להמשיך לכתוב. הרופא שניתח את הגידול במוחי באותה שנה היה צעיר מאוד, צעיר ממני בערך עשר שנים. לפני ההרדמה, הוא שאל אותי: "אתה מפחד?". עניתי: "לא, זו הפעם הרביעית שאתה על שולחן הניתוחים, ממה אתה מפחד?".

אם אתם אוהבים ספרות במידה מסוימת, תראו שספרות הופכת אתכם לאמיצים ואמיצים יותר בחיים, לא מפחדים יותר מכלום, אפילו לא מהמוות!

+ נראה שהמחשבות וההרהורים הפנימיים בכתביה של טונג נגוק האן בתקופה זו של חייה מתמצקים ביצירתה האחרונה, קובץ הסיפורים הקצרים "העירום התשיעי"?

כמובן, הסופר הוא מזכיר התקופה ומזכיר חייו שלו. הסופר והכתיבה הם גם אנושיים. הספר האחרון הוא "העירום התשיעי", אותו בחרתי באופן אישי להדפסה. זו הפעם הראשונה שהוצאתי כסף כדי להדפיס ספר לעצמי.

בפעמים הקודמות עסקתי כולו במכירת זכויות יוצרים למפיצים ולמוציאים לאור, נראה שלא התערבתי בתהליך ההדפסה, במחירים, אלא רק טיפלתי בכתב היד לפני שליחתו. לכן, ניתן לומר שזה הספר שאני הכי מרוצה ממנו מבין 20 הספרים שלי.

כמובן, כשבחרתי, שקלתי גורמים רבים, החל מהנושא ועד לתוכן והמסר, בכל תחום בחרתי 1-2 סיפורים שחשבתי שהם הטובים ביותר. לגבי איך להעריך את זה, זו החלטה של ​​הקוראים.

עם זאת, ככל הידוע לי, הספר קיבל משוב טוב מהקוראים. וגם לי יש את הביטחון להמשיך לכתוב וליצור את הספרים הבאים.

+ לא רק הכתבים, אלא שאני מרגיש שהאנשים והסיפורים על חייו וספרותו של הסופר טונג נגוק האן תמיד מקרינים אנרגיה חמה!

אין לי הרבה זמן פנוי כי אני צריך למכור, לכתוב ולעשות הרבה דברים אחרים, אבל אני עדיין מקדיש זמן להקשיב לאמונתם של קוראים וכותבים חדשים. רבים מקוראי לשעבר הפכו כעת לסופרים.

אנשים רבים שאינם יכולים לכתוב מספרים לי את סיפוריהם ורוצים שאשחזר אותם ביצירות ספרותיות. כמובן, עבור צעירים בעלי ראש פתוח ורצון ללמוד, אני תמיד נלהב לחלוק את עשרים שנות ניסיוני בכתיבה.

+ במהלך השנים, חלק מיצירותיך תורגמו והועברו לספריות בחו"ל. ודאי התרגשת לראות את ספריך בארצות רחוקות?

מדי פעם אני מקבל תמונה מחברים בחו"ל של ספר שלי שהם ראו במקרה בספרייה הלאומית. או כשעבודתי כלולה בתוכנית לימודים בשפה הווייטנאמית בחו"ל, כמובן שאני מאוד שמח.

זה משהו שמעולם לא חשבתי עליו כשנהגתי להניח את מחברת התלמיד שלי על הברכיים כדי לכתוב סיפורים. אני זוכר שבשנת 2013, חבר לכיתה לשעבר שלח לי סיפור קצר ברוסית שפורסם בעיתון. באותו זמן לא יכולתי לקרוא אותו, יכולתי רק לראות שלסופר היה אותו שם כמוני.

חיפשתי בכל שורה, ראיתי את סא פה ואת שמות הדמויות שלי. זה בהחלט היה הסיפור שלי. שאלתי איך אתה בטוח שזה הסיפור שלי, ואמרת שאתה זוכר שהאן היה טוב מאוד בספרות, זה הכל.

או שהיה חבר שקרא את העיתון בטיסה מווייטנאם לאוסטרליה, ראה את הסיפור הקצר שלי באנגלית, וגם צילם תמונה כדי להשוויץ. נראה, שבעיני חברים ותיקים, השם שלי הוא משהו יוקרתי מאוד ובלתי נשכח.

ספרות היא כמו... טיפוס הרים

+ קוראים שאוהבים את כתיבתך ימשיכו לקבל בברכה יצירות חדשות של טונג נגוק האן בעתיד הקרוב?

אני משתתף בתחרות הרומנים, הסיפורים והזיכרונות בנושא "למען הביטחון הלאומי וחיי שלום" כבר 10 שנים וזו הפעם השלישית שאני משתתף בתחרות. שתי הפעמים הקודמות היו עבור שני רומנים: "חיילי הרפאים ועלי הרעל" ו"מערת היער". שני הספרים הללו זכו בפרסים, אם כי לא בפרסים גבוהים.

עם זאת, דווקא התחרות הזו היא שידעה ואישרה לי שאני יכולה לכתוב רומנים, לא רק סיפורים קצרים. לגבי הרומן הזה, "זרים מאותו דם", אני עדיין לא יכולה לומר דבר.

בתחרות זו משתתפים סופרים ותיקים רבים בתחום, סופרים רבים נמצאים במשטרה. ואפילו הסופרים הצעירים, הם הרבה יותר טובים ממני.

ספרות היא כמו טיפוס על הר, אני מוותר רק כשאני מותש, לא בגלל שאנשים רבים עקפו אותי. כרגע, יש לי רומן אחד ושלושה כתבי יד לסיפורים קצרים שאין להם תוכניות להתפרסם. כי אין לחץ. אחרי הספר ה-20 (עירום 9), אני גם צריך "עצירת מנוחה".

phunuvietnam.vn

מקור: https://baolaocai.vn/nha-van-tong-ngoc-han-van-chuong-giong-nhu-leo-nui-toi-chi-bo-cuoc-khi-kiet-suc-post648391.html