במאמץ משותף של חובבי ספרות, מצאנו חומרים להשלמת החלקים החסרים בשיר הסיני פאן קוי שהוקדש למאסטר וין טהאן לפני יותר מ-100 שנה.
מבוסס על חומר מתוך מאמר.
באמצע נובמבר 2023, קיבלתי הודעה מפרופסור חבר לבלשנות הואנג דונג. בהודעה נאמר כי במאמר "שיחות דהרמה של חמשת הנזירים הגדולים של הואה" שפורסם באתר האינטרנט של קואנג דוק ב-18 בדצמבר 2015, כתב פרופסור נגו טרונג אן: בזמן ששהה בהואה, לאחר שבילה לילה במקדש בו היה הנערץ ויין טאן כאב המנזר, פאן קוי, כשנזכר בפרידה, התפעל מדמותו של הנזיר הבכיר וכתב שיר באותיות סיניות כמתנה לנערץ ויין טאן, כדלקמן: "לאחר שראו את כל ההדר, העיניים עייפות / יושבות בין אנשים, לפרחים אין צורה / שירה על הקיר, לאבן ירקן יש נשמה / דשא ועצים בגן, ממלכת בודהה חדשה / אלמוגים וחרב יקרה, צאצא של מלך גדול / לילה אחד בחורשת תותים, ידיעת גורלך / הוקרה לגלימת הנזיר כפרידה."
(תרגום פואטי: לאחר שחוויתי את תפארת העולם, עיניי מבולבלות / למרבה המזל, הגעתי למקדש עם חבר טוב / אנו יושבים יחד על הספסלים: פרחים ללא צורה / שירה על הקירות: ירקן זורח בבהירות / צמחים ועצים יפים יוצרים סצנה בודהיסטית / אלמוגים יקרים וחרבות מימים ימימה / ללא מקום מתאים לשהות, עלינו להיפרד / הנזיר, לבוש בגלימתו, מלווה אותנו עד קצה העולם).
לשיר אין כותרת, וגם לא טקסט מקורי בסינית; קיימים רק תעתיק ותרגום פואטי. באופן מוזר, בתעתיק חסרה השורה השנייה, אותה מתרגם התרגום הפואטי כ"למרבה המזל, באתי למקדש עם חבר טוב".
כמו כן, לא ידוע מתי או באילו נסיבות כתב המחבר את השיר. המוזרות מכולן הן שלוש המילים האחרונות של השורה החמישית, שתועתקו לסינו-וייטנאמית כ-"cự vương tôn". ישנם מקרים רבים של המילה "cự", אך לאיזו מהן הכוונה, מכיוון שאף אחת מהמילים האחרות לא נראית מתאימה למשמעות השיר?
יתר על כן, אם מדובר ב"צאצא מלכותי עתיק", כיצד ניתן להשוות אותו ל"חרב האוצר החדשה" ולמתרגם, לדברי פרופסור נגו טרונג אנה, וו הואנג צ'ואנג, שתרגם את השיר כ"מאז ומתמיד"? האם ייתכן שמדובר ב"צאצא מלכותי עתיק" אך עבר בטעות דיגיטציה והועלה לרשת?
לכן, כשניסיתי להוסיף תווים סיניים לשיר, הצלחתי רק בארבע השורות הראשונות. נתקעתי בשורה החמישית! נתקעתי כי לא הצלחתי למצוא תו מתאים ל-"cự", ולא העזתי להשתמש ב-"cựu" (舊) כפי שחשבתי, כי לא הייתי בטוח שזה נכון! כמובן, עבור התו השישי בשורה הראשונה של התעתיק, "nhục", עדיין השתמשתי ב-"nhục" (肉), למרות שעדיין תהיתי מדוע זה "nhục" ולא תו אחר, שנשמע נעים יותר.
...לתוכן הספר "טרא אם ומאסטר וין טאנה"
בנוגע לדאגה זו, באמצעות מידע ששיתף פרופסור חבר ד"ר הואנג דונג, חיפש מר נגוין לאם דין בקפידה את הטקסט הסיני המקורי של השיר וכמה פרטים קשורים בספר "טרא אם ומאסטר ויין טאן" מאת נגוין ואן טואה, שפורסם על ידי תלמידיהם של בה לה וטרא אם, לראשונה בשנת 1972 ובשנייה בשנת 2016.
בהתאם לכך, הטקסט המקורי של השיר בסינית, בתעתיק ובתרגום הוא כדלקמן: "閱 盡 繁 華 眼 欲 昏/ 忽 從 人 海 溯 禪 源/ 坐 閈 縄 両 両上 詩詞 玉 有 魂/ 草 樹 祇 園 新 佛 國/ 珊 瑚 寶 劍 舊 王 孫/ 空 桑 焿 奡重 袈桬 送 出門".
תעתיק של סינית-וייטנאמית: Duyệt tận phồn hoa mắt dục hôn/ Hốt tùng nhân hải tố thiền ngôn/ Tọa gian nhân víchô ngã/Tọa gian nhân ngã hoa thượng thi từ ngọc hữu hồn/ Thảo thụ kỳ viên tân phật quốc/ San hô bảo kiếm cựu vương tôngôn tang/ Không tôngôn/ Khôn phận/ Trân trọng ca sa tống שואט מון
תרגום וייטנאמי של השיר: לאחר שחוויתי את פאר העולם, עיניי מבולבלות / למרבה המזל, הגעתי למקדש עם חבר טוב / אנו יושבים יחד על הספסלים: פרחים ללא צורה / שירה על הקירות: ירקן נוצץ / צמחים ופרחים יפים יוצרים סצנה בודהיסטית / אלמוגים וחרבות יקרים מימים ימימה / ללא מקום מתאים לינה, עלינו להיפרד / הנזיר, לבוש בגלימתו הצהובה, מלווה אותנו עד קצה העולם .
בהשוואה בין החומר מהספר "טרא אם והנזיר הנכבד וין טאן" לבין המאמר "שיחות דהרמה של חמשת הנזירים הגדולים של הואה", ניתן למצוא מספר הבדלים.
השורה השנייה המקורית, שהושמטה בגרסתו של פרופסור נגו טרונג אן ונכללה על ידי נגוין ואן טואה, היא 忽 從 人 海 溯 禪 源, מתועתקת כ-"hốt tùng nhân hải tố thiền ngôn" ומתורגמת כ"למרבה המזל, הגעתי למקדש עם חבר טוב". התו השישי של השורה הראשונה מתועתק כ-"nhục" בגרסתו של פרופסור נגו טרונג אן, בעוד שגרסתו של נגוין ואן טואה כותבת אותה כ-欲, מתועתקת כ-"dục".
התו החמישי בשורה השישית, בגירסתו של נגוין ואן טואה, כתוב כ-舊, מתועתק כ-"cựu" (ישן) ולא כ-"cự" כמו בגירסתו של פרופסור נגו טרונג אנה. המילים "hoa" (פרח) ו-"ngọc" (ירקן) בשורות השלישית והרביעית של גירסה זו אינן כתובות באותיות גדולות כמו בגירסתו של פרופסור נגו טרונג אנה, אותה קיבל מנוין לאם דיאן, וזה אולי הגיוני יותר.
הבהרת נקודות רבות
ההבדל המשמעותי ביותר הוא שגרסתו של נגוין ואן טואה כוללת מכתב קצר, גם הוא באותיות סיניות, בתחילת השיר. המכתב המקורי, שתורגם לווייטנאמית, קורא כדלקמן: אתמול אחר הצהריים, לאחר שזכיתי לפגוש את המאסטר הנכבד, לא יכולתי לישון בפונדק שלי בלילה האחרון.
אני זוכר שכאשר נפרדנו, הנזיר הנכבד דקלם שורה של שירה, ואני חיברתי שיר בסגנון פסוקים מוסדרים. שאלתי את השורה המדויקת הזו מהנזיר הנכבד ושמתי אותה בסוף שירי כדי שלא אשכח אותה. אני מבקש בכבוד רב ממר ואן בין להחזיר אותה למקדש בשמי. אני מקווה בכנות שהנזיר הנכבד יעבור עליה ויאשר אותה.
בהתבסס על המכתב הנ"ל ועל כמה מסמכים אחרים ב"טרא אם והנזיר ויין טאן", ניתן להעריך שפאן קוי עשה זאת מתישהו בין השנים 1911 ו-1914, לאחר שלוש שנות מאסר בגין מעורבות חשודה באירוע ה"סחיטה" בקואנג נאם ובמחוזות הסמוכים בשנת 1908.
באותה תקופה, פאן קוי היה בהואה, וגם המכובד ויין טהאן התגורר בפגודת בה לה מאט בכפר נאם פו, כארבעה עד חמישה קילומטרים מהעיר הקיסרית הואה. הנסיבות הספציפיות שהובילו ליצירת הפואמה היו שלאחר יום של ביקור ושיחה עם המכובד, לילה אחד, כשחזר למגוריו, הוא לא הצליח לישון משום שהתרשם כל כך מהמידות הטובות, הכישרון המולד והתרגול החרוץ של המכובד ויין טהאן.
הודות ל"טרא אם" ולמאסטר ויין טאן, נודע לנו גם שפאן קוי ביקר שוב את המאסטר ויין טאן לאחר ביקור זה. זה היה כנראה בתחילת 1918, כאשר פאן קוי, ככתב של עיתון נאם פונג, ליווה את העורך הראשי פאם קווין בטיול להואה כדי לצפות בטקס נאם ג'יאו של החצר הקיסרית. במהלך טיול זה, הוא לקח את מר פאם לבקר במקדש ולשוחח עם המאסטר ויין טאן לבוקר על נושאים ספרותיים ופילוסופיים זן בודהיסטיים שונים.
בנוגע לביקור זה, פרסם פאם קווין מאמר במגזין נאם פונג, גיליון 10 משנת 1918, בו שיבח את הנער המכובד וין טהאן בהרחבה, כולל את הקטע: "הנער המכובד היה במקור ממשפחת המלוכה, כך שלמרות שחי במנזר, הוא כתב בסגנון ייחודי, בניגוד לנזירים אחרים. (...) הכישרון של הנער המכובד וין טהאן אינו דבר שניתן למצוא רחוק; רק להקשיב לסיפוריו מספיק כדי לדעת: כל מילה היא כמו לירוק פנינים ותכשיטים, ונראה שהיא הופכת באופן טבעי לשיר מאולתר. הקליגרפיה שלו מעולה, וגם שירתו בסגנון נום מצוינת."
מי שתרגם את שירו הסיני הקלאסי של Phan Khôi לווייטנאמית לא היה המשורר Vũ Hoàng Chương, אלא Nguyễn Văn Thoa, מחבר הספר "Tra Am and Monk Viên Thành". Vũ Hoàng Chương היה רק אחד מכמה אנשים, כמו הנכבד Thích Trí Quang, פרופסור Bửu Cầm וכו', שהמחבר הזמין לסקור ולשנות את הטקסט.
על קבלת מידע זה, אני אסיר תודה לאנשים רבים, ובמיוחד למר נגוין לאם דין ולפרופסור חבר הואנג דונג. מהחומרים המעודכנים, סיימתי לתרגם את השיר, אם כי איני מרוצה ממנו לחלוטין. אני מקווה שיהיה לי תרגום נוסף לשירו של אבי: " משחק בעולם הסואן, עיניי מסונוורות / מבקר בגן הזן, איש לא ציפה / אנו יושבים במקום בו פרחים אינם נראים / שירה ופרוזה על הקיר מהדהדות בצליל המיתרים / העצים והצמחים בגן הזן רעננים ממימי הבודהה / אלמוגים וחרבות יקרות חושלו מאז ימי קדם / מנוחה במנזר הזן אינה נוחה / בכבוד רב, נפרד המאסטר ממשורר האורח ."
מָקוֹר
תגובה (0)