זה ששומר את הקמע למרגלות הגלים

שיכור מהקסם

האביב הגיע לאזור הכפרי הדרומי של קוואנג נגאי , והביא שמחה לאזור. רגשות התגברו כשצפינו בקבוצת המגורים טאן דיאם (פו טאן רובע, דוק פו טאון, קוואנג נגאי) מבצעת צורת אמנות שעברה מדור לדור.

בגיל 65, מר קאי (ראש הצוות) לה קו עדיין שקוע באמנות הקמעות למרות דאגות רבות. במבט לאחור, הוא היה קשור לאמנות הקמעות כבר יותר מחצי מאה. הוא אמר שכילד, הוא הוקסם מצפייה באמנות הקמעות שרות ורוקדות באביב, כאשר הכפר היה פחות מודאג מעשן ואש המלחמה...

מופע קמע בסאהויניה

ידיו המיובלות של מר קאי, לאחר ימים רבים של חתירה בסירה והטלת רשתות או עמל בשדות המלח, היכו בתוף במיומנות רבה. המוזיקאי ניגן במיומנות על חבשי העץ כמו אמן אמיתי. הסן טיין בידיו של הצעיר רעד, ויצר צליל תוסס שהתאים לשירי העם של הכפר.

בגיל שלוש עשרה, מר קו וחבריו הלכו בעקבות זקני הכפר לטיול אביב עם ריקוד הקמעות. בשמש אחר הצהריים הדועכת, להקת הקמעות הגיעה לתיאטרון לרקוד לבקשת תושבי המקום. ראשית, ניגן שיר הפתיחה עם מילות העם: "פתחו את השער, פתחו את השער/הטבעת העליונה עדיין מושחלת/הפין התחתון עדיין מהודק... ".

אז פתח בעל הבית את הדלת, פניו קורנות משמחה, והזמין את צוות השירה להיכנס לבית. לאחר שירה וריקוד, כבוד לאבות הקדמונים וברכת בעל הבית, קיבל צוות השירה את גמולו ותודותיו, ועבר לשרת את הבית הבא כפי שביקש בעל הבית.

רוח הים נשבה אל החוף, וסחפה את דרכי הכפר בליל האביב הקר. עם זאת, אנשים רבים עקבו אחריהם בשקיקה. הם נהנו מהריקוד החינני של מר קו וחבריו, מהשירה המעורבת במוזיקה התוססת.

מר לה קו (חולצה אדומה) וצוות השירה והריקוד של סאק נגו מופיעים בפסטיבל הדיג.

ריקוד הפנסים הרך והמנצנץ בלילה החשוך יצר סצנה קסומה, שמשכה אליה צופים. חלק מהאנשים היו כה שקועים בצפייה עד שהזמינו את להקת הפנסים לבתיהם כדי להופיע מול מזבחות אבותיהם.

"חג הטט בכפר היה שמח מאוד. אנשים רבים שאהבו את הקמע הזמינו אותנו לביתם לשיר ולרקוד ולאחל להם בהצלחה. המשכורת לא הייתה גבוהה, אבל לשרת את אנשי הכפר היה תענוג", נזכר מר קו.

"להעביר את הלפיד" לדור הצעיר

לפני יותר מעשר שנים, מר קו לקח על עצמו את תפקיד מר קאי בצוות ייצור הקמעות, והחליף את הוותיקים. הוא חשש שהקמע יאבד בעידן טכנולוגיית המידע הפתוחה ושיטות האודיו-ויזואליות הרבות של ימינו. לכן הוא וחברו הקרוב נגוין הונג ליאם מצאו דרך "לשמור על האש" של ייצור הקמעות עבור בני הנוער בצוות, ויצרו תנאים עבורם לשיר ולרקוד בכל הזדמנות.

ליד טט, שני הגברים והילדים התאמנו בקפידה. מר קו הדריך את הילדים בהתלהבות בכל תנועת ריקוד; לימד אותם כיצד לשיר בצורה חלקה ולהדגיש את המילים כדי לרתק את המאזינים. לאחר מספר שנים, הילדים נסעו ללמוד רחוק, הוא שכנע חברים חדשים להצטרף לקבוצה והדריך אותם בהתלהבות.

"בהתחלה, ללמוד לשיר ולרקוד את סאק בואה היה קשה מאוד, אבל דוד קו תמיד עודד והדריך אותנו בהתלהבות, אז ניסינו להתאמן. שרנו הרבה והתרגלנו לזה. בזכותו למדנו לשיר ולאהוב את סאק בואה...", סיפר נגו טי טויאט נגן.

מר לה קו (מימין) ומר נגוין הונג ליאם ערכו את מילות שיר הכישוף

בבוקר היום הראשון של ראש השנה הירחי, חברי הצוות התאספו בחצר בית התרבות השכונתי כדי להצדיע לדגל בתחילת השנה. לאחר האזנה למכתב ראש השנה של הנשיא , הופיעו חברי הצוות עם מנגינה תוססת לחגוג את בוא האביב. לאחר מופע השירה והריקודים, נשמעו מחיאות כפיים ארוכות.

ביום השלישי של ראש השנה הירחי, כל הצוות לבש צעיפים ושמלות שרה ורקדה בפסטיבל הדיג בשפך סה הוין. כולם צפו בתשומת לב בריקוד החינני והקשיבו לשירים המלודיים בשמש הבוקר המוקדמת. השירים עודדו את הדייגים לנווט את סירות הדיג שלהם אל הים...

תיירים רבים מגיעים לסאהויניה כדי ליהנות מהנוף הפראי והפיוטי, ללמוד על תרבות סהויניה בת כ-3,000 שנה, וליהנות ממנות טעימות העשויות מפירות ים שנידגו זה עתה מהים. הם נרגשים לחוות את עבודתם של עובדי המלח בשדות המלח של סהויניה. אנשים רבים שוהים כאן ואומרים שהם מאוד מעוניינים לצפות בסאק בואה שרים ורוקדים...

"דמי ההופעה מספיקים רק כדי להוציא את הילדים לכוס מרק מתוק או קערת דייסה, אבל זה ממש כיף. דרך זה, יש לנו הזדמנות להציג את הארץ ואת אנשי סה הוין למבקרים מרחוק...", התוודה מר קו.

לדברי מר לה מין פונג, סגן יו"ר הוועדה העממית של פו טאן וורד, מר לה קו ומר נגוין הונג ליאם משמרים באופן פעיל את אמנות יצירת הקמעות. מר קו מקדיש חרוץ לחקר והלחנת שירים עם מילים חדשות, המשקפות באופן מיידי את השינויים במולדתו.

"שיריו מעודדים אנשים לאחר שעות עבודה מפרכות, ותורמים לשימור הזהות התרבותית המקומית. מר קו וצוותו מקדמים את התרבות המקומית לתיירים, משתתפים בפעילויות קהילתיות להגנת הסביבה, משמרים שדות מלח מסורתיים... תרומותיו זוכות לאמון ומוערכות על ידי פקידים ואנשים", אמר מר פונג.

השיר מרגש את ליבם של אנשים

לדברי הזקנים בפו טאן וורד, לא ברור מתי מקורו של הקמע. הם יודעים רק ש"אמני כפר" לבושים בבגדים אדומים, כחולים או צהובים היו שרים ורוקדים בהתלהבות, מרתקים את הקהל. הקמע הוצג בפסטיבלים, הציג את אדמת סה הוין ואת אנשיה, ושר כדי לקבל את פני המבקרים בתחילת האביב. המילים הותאמו לשינויים בחיים.

מילות השיר קוראות לדייגים להיצמד לים, ולתרום להגנה על ריבונות ים ואיי המולדת: "הנה הואנג סה - הנה טרונג סה/שני ארכיפלגים של ארצנו לדורות/סירות מפליגות לים/תופסות פירות ים בים ובשמיים העצומים/הואנג סה קרוב מאוד לטרונג סה/זהו הארכיפלג שעבר מאבותינו... היום מתחילה השנה החדשה/מאחלים לים ולאיים שלום נצחי".

מקור: https://thanhnien.vn/nguoi-luu-giu-sac-bua-ben-chan-song-185250128104648142.htm