הסופר וו באנג מליריקה עמוקה לסאטירה עמוקה

הסופר וו באנג (1913 - 1984) נולד למשפחה קונפוציאנית. הוא למד בתיכון אלברט סאראוט וסיים את לימודיו עם תואר ראשון בצרפתית. אביו נפטר מוקדם, ולכן וו באנג התגורר עם אמו, שהייתה בעלת חנות ספרים ברחוב האנג גאי (האנוי). מגיל צעיר, הוא גילה תשוקה לכתיבה ועיתונאות.

בגיל 16 פורסמו סיפוריו בעיתונים, ומיד לאחר מכן השקיע את עצמו בכתיבה ובעיתונות בכל תשוקתו. בגיל 17 פרסם את יצירתו הראשונה, "בקבוק הספרות ". בתחום העיתונות, בשנות ה-30 וה-40, כשהיה עדיין צעיר מאוד, הוא היה העורך הראשי של "רומן שבת" , מזכיר המערכת של עיתונים מפורסמים כמו "טרונג בק סאנדיי", "נגאי ניי", "עיתון האנוי" ... ושיתף פעולה עם עיתונים רבים בהאנוי ובסייגון.

הסופר וו באנג

צילום: סרט תיעודי

על פי השנתון של הסופרים הווייטנאמים המודרניים (הוצאת אגודת הסופרים), שם הלידה של הסופר וו באנג היה וו דאנג באנג, יליד 1913 בהאנוי, במקור ממחוז בין ג'יאנג, מחוז האי דונג . בנוסף לשם העט וו באנג, הוא חתם גם תחת שמות עט אחרים: טיאו ליו, ויט קון, ת'יאן ת'ו, ואן לי טרינה, לה טאם, הואנג טי טראם. הוא נפטר ב-1984 בהו צ'י מין סיטי.

כמה יצירות שפורסמו: צנצנת הספרות (קובץ סאטירי, 1931); לבד בחושך (רומן, 1937); סיפורם של שני אנשים (רומן, 1940); פשע וחרטה (רומן, 1940); ברק וגשם (רומן, 1941); קוויץ' וקוואק (סיפור ילדים, 1941); שרך מים (רומן, 1944); קאי (זיכרונות, 1942); מוק הואה וונג (רומן, 1953); חתיכות טעימות מהאנוי (חיבור, 1955); טוי טיין טט (1956); חסרים את שנים עשר (חיבור, 1960); חתיכות מוזרות מהדרום (זיכרונות, 1969); ארבעים שנות שקרים (זיכרונות, 1969); מחקר על רומנים (1951, 1955); אהבת מילים (קובץ סיפורים, 1970); הסופר הפטפטן (1971); העצים הצוחקים שלפני המלחמה (1971); רוחה של ביתה של גברת הואט (רומן, 1973); אנתולוגיה של וו באנג (3 כרכים, הוצאת הספרות, 2000); אלה שזורעים את הרוח (2 כרכים, הוצאת הספרות, 2003); יצירותיו השלמות של וו באנג (4 כרכים, הוצאת הספרות, 2006); וו באנג , יצירות שהתגלו לאחרונה (נאסף על ידי לאי נגוין אן; הוצאת הספרים סייגון תרבות, 2010); האנוי במערבולת (הוצאת הספרים לנשים, 2010); תרבות... להתיר סבך (הוצאת הספרים לנשים, 2012)... וכמה ספרים מתורגמים נוספים. הוא זכה בפרס המדינה לספרות ואמנויות, קדנציה שנייה, 2007.

בסוף 1946, וו באנג ומשפחתו התפנו לאזור ההתנגדות. בסוף 1948, כשחזר להאנוי, הוא החל להשתתף בפעילויות ברשת המודיעין המהפכנית (שם קוד X10). בשנת 1954, לאחר שהוקצה על ידי הארגון, הוא נסע לסייגון, והשאיר את אשתו ובנו בהאנוי, והמשיך לכתוב ולעבוד עד 30 באפריל 1975. עם שובו להאנוי לאחר 1975, וו באנג הוכר רשמית כחבר באגודת הסופרים של וייטנאם.

הסופר והעיתונאי וו באנג הוא פנים מייצגות של הספרות והעיתונות הוייטנאמית המודרנית, עם תרומות עמוקות הן לפני והן אחרי מהפכת אוגוסט 1945. הוא בולט לא רק בזכות כתיבת הדוחות, המאמרים והעיתונות שלו, אלא גם בזכות סגנונו הספרותי המוכשר, המתוחכם והרגשי, והותיר חותם מובהק בספרות הלאומית.

הדיווחים העיתונאיים, המערכונים והדיוקנאות של וו באנג חדים, מלאי אנושיות וחדורי רוח לאומית. הוא לא היסס לבקר את החברה הקולוניאלית-פיאודלית למחצה, להגן על הפועלים העניים, ובמקביל להשתמש בקולמוס ככלי לחימה. הוא כתב סיפורים קצרים ורומנים רבים בעלי אוריינטציה של ריאליזם חברתי, אך גם מלאי רומנטיקה, המשקפים את חיי הרוח של אנשי העיר. יצירות אופייניות לתקופה זו כוללות: ריח האורז הירוק המוקדם, הטקס, הלילה האחרון של מכתב אהבה...

סגנונו העיתונאי של וו באנג חד, גמיש וחינני. מאמריו לרוב סאטיריים קלות אך עמוקים, וסגנון כתיבתו רך אך עמוק. הוא אינו כותב ביובש, אלא תמיד מספר סיפורים, יוצר דימויים, מעורר רגשות בשפה יומיומית מלוטשת, נגישה לציבור אך לא קלה. הוא חלוץ בהבאת אלמנטים ספרותיים לעיתונות, ויצר סגנון ייחודי בקרב העיתונות באותה תקופה.

סגנונו הספרותי של וו באנג חדור במאמרים ליריים עמוקים, במיוחד ב "Thuong nho muoi thap" - יצירת מופת בז'אנר המאמרים הספרותיים, שבה הוא שזר במיומנות זיכרונות, רגשות ותרבות עממית, ויוצר סימפוניה של נוסטלגיה. שפתו עשירה בדימויים, מוזיקה , משפטים קצביים, רכה כשירה, מעוררת נופים ורגשות בצורה עדינה. כתיבתו היא כאבם של אנשים החיים הרחק מהבית, גאוות התרבות הלאומית, מאבקם של אנשים החיים במדינה מפולגת ברוח של פטריוטיות ונוסטלגיה.

הוא "אמן לשוני" הן בתחומי הספרות והן בתחומי העיתונות, גשר בין המציאות לנשמת העם הווייטנאמי בתקופה של טלטלה היסטורית. ניתן לומר ששתי היצירות "Thuong nho muoi thap" ו- "Forty nam noi lie" הן שתי שיאים בולטים בקריירה הספרותית והעיתונאית של וו באנג, המדגימות בבירור את סגנון המסה שלו, הליריות שלו ומחשבותיו ההומניסטיות העמוקות.

שתי היצירות "Thuong nho muoi tieu" ו- "Forty nam noi lie" מציגות שני צדדים של סגנונו של וו באנג: צד אחד לירי, עמוק, מלא ברגשות לאומיים ורגשיים. הצד השני הוא גוון הומוריסטי ומזלזל בעצמו, המשקף את רוח החופש והביקורת החדה. שתיהן הן הוכחה לכישרון הלשוני, לרגשות ולאומץ הלב האינטלקטואלי של סופר גדול, הראוי להיות אנדרטה בספרות ובעיתונות הוייטנאמית המודרנית. (המשך יבוא)

מקור: https://thanhnien.vn/nha-van-vu-bang-tu-tru-tinh-sau-lang-den-cham-biem-tham-thuy-185250622211453382.htm