זריעת אותיות ברמות הגבול

מזג האוויר הופך לחורפי, ומביא עמו את הקור העז והגשם הערפילי המכסים את כפרי קהילת לונג פיאנג. בביקור בבתי הספר, חזינו בתמונות של מורות מתגברות בעקביות על הכבישים הסלעיים התלולים, המפותלים והחלקלקים כדי להביא מכתבים לילדים כאן; חשנו ביתר שאת את אהבתן למקצוע, לילדים, ואת מסירותן לטיפוח ניצנים צעירים באזור הגבול.

בשנת הלימודים 2025-2026, בגן הילדים הואה דאו יש 17 כיתות עם 448 תלמידים. רשת בתי הספר רחבה, הכוללת מיקום מרכזי אחד ו-9 מיקומים נפרדים; מתוכם, 4 מיקומים בכפרים פא קה III, בו הין, קו לאק וקו טאנג עדיין אזורים מבודדים עם מתקנים מוגבלים ולא מספקים, המשפיעים על ההוראה והלמידה.

בביקורה בבית הספר המרכזי, גב' וי טי אן, מנהלת בית הספר, קיבלה את פני האורחים בחום וסיפרה: בית הספר שומר על מודל פנימייה בכל הכיתות, ב-10 מיקומים נפרדים ובמיקום מרכזי אחד. במקומות מרוחקים, ההורים מכינים את ארוחותיהם בעצמם עבור ילדיהם כדי שיביאו אותם לכיתה. למרות הקשיים, ההורים משתפים פעולה מאוד ועובדים עם המורים כדי לשמור על ילדיהם בבית הספר. הודות לקונצנזוס זה, בשנת הלימודים 2024-2025, שיעור הילדים בני ה-5 הלומדים בכיתה בקהילת צ'יאנג טונג הגיע ל-100%. כדי להפוך את ההוראה והלמידה לנוחים יותר, בית הספר מקווה שבקרוב תהיה דרך לבתי הספר המרוחקים. אם הדרך תהיה טובה, הילדים יוכלו ללכת לבית הספר.

הדרך לבית הספר קו טאנג ביום גשום חלקלקה.

למרות קשיים רבים, מורי גן הילדים הואה דאו עדיין שומרות על אהבתן למקצוען ולילדיהם. כפרים רבים נמצאים במרחק של 3-5 ק"מ ממרכז הקומונה, ובעונת הגשמים הכבישים חלקלקים, ובחלקים מסוימים לא ניתן לעבור באופנוע. לכן, בית הספר נותן עדיפות למורים מקומיים, דוברים שפות אתניות, מבינים מנהגים ומנהגים ונוחים לגיוס ילדים ללכת לשיעורים.

לאחר שלימדתי בגן חובה הואה דאו במשך יותר מ-20 שנה, אמרה המורה ליה טי מי: סיימתי את לימודיי באוניברסיטה הפדגוגית 2 של האנוי. בשנת 2004 חזרתי לעיר הולדתי כדי ללמד, ומאז אני מחוברת לאזור הגבול. לימדתי ב-10 בתי ספר, בחלק מהכפרים צריך ללכת שעות כדי להגיע לשיעורים. אבל הילדים כאן מאוד צייתנים ולהוטים ללמוד, אז אני אוהבת אותם מאוד ומנסה להתמיד במקצוע.

הכביש הוצף בבוץ, מה שהקשה על המורים להגיע לבית הספר.

לאחר כמעט 20 שנה של "זריעת אותיות", גב' מי מכירה כל שביל, כל מדרון המוביל לכפר, ואפילו את שמותיהם של כל ילד שלימדה. גב' מי נזכרת בזיכרונות בלתי נשכחים ואמרה: "בימי ההוראה הראשונים בקולאק, הכיתה הייתה רק גג קש פשוט, עם רוח נושבת מכל עבר, וכשהיה קר, היה מקפיא. לא היו קירות, לא ציוד לבית הספר, הייתי צריכה לשאת כל פריט מהמרכז למעלה וחזרה. זה היה כל כך קשה, אבל דווקא הימים האלה גרמו לי לאהוב את עבודתי ואת הילדים הלומדים של ההרים עוד יותר."

שיעור בין מורים לתלמידים מגן חובה הואה דאו, בקומונה לונג פיאנג.

כדי להבין חלק מהקשיים של המורים כאן, עברנו לבית הספר פא קה השלישי. למרות שהמרחק היה רק ​​מעל 3 ק"מ, לקח לנו יותר מ-30 דקות לנסוע מכיוון שדרך העפר הייתה חלקלקה ביום גשום. כגבר, הייתי צריך לאחוז בחוזקה בהגה כדי לעבור דרך קטעים בוציים ומימיים רבים.

כשהגענו לבית הספר, המורה טאו טי דואה, גננת בגן, קיבלה את פנינו בשמחה לבקר את כיתתה. היא סיפרה: כילידת הכפר, הוטל עליי ללמד בבית הספר הזה על ידי מועצת המנהלים של בית הספר. למרות שאנחנו פנימייה, תנאי הבישול אינם מובטחים, ולכן ההורים מכינים ארוחות לילדיהם בבוקר. למרות קשיים רבים, המורים והתלמידים תמיד מנסים ללמד היטב וללמוד היטב.

המורים דואגים לילדים ושומרים על חום גופם בימי החורף הקרים.

בבית הספר היסודי צ'יאנג טונג, שנת הלימודים הנוכחית, יש 32 כיתות, 10 אתרי בית ספר עם סך של 582 תלמידים; שיעור גיוס הילדים בגילאי 6 עד 10 לשיעורים הוא 99.33%. המורה לו ואן ת'וייט, מורה בבית הספר היסודי צ'יאנג טונג, ניצלה את זמן ההפסקה וסיפרה: "עבדתי בבית הספר כבר 12 שנים, והוצבתי ללמד ב-6 אתרי בית ספר. הכפר הקרוב ביותר לוקח עשרות דקות להגיע לשם, והכפר הרחוק ביותר לפעמים לוקח שעה להגיע לשם." אני זוכר בעיקר את התקופה שעבדתי בבית הספר פא קהום. באותה תקופה, בבית הספר לא היה חשמל, אז בלילה, כשכבר הכנתי שיעורים, הייתי צריך לבקש מהכפריים לחבר זמנית את החשמל. ההורים גילו אמפתיה למורים, ולפעמים הביאו להם ירקות בר ואוכל. הארוחות היו פשוטות אך מחממות את הלב. בימים קרים, חשבתי שהכיתה תהיה ריקה, אבל כשהגיע הזמן ללכת לשיעור, עדיין ראיתי תלמידים מחכים מול דלת הכיתה. האהבה שלהם ללמידה גורמת לי לאהוב את העבודה הזאת יותר ולרצות להישאר בה לאורך זמן.

שיעור בבית הספר היסודי צ'יאנג טוונג.

סיפוריהן של המורה ליה טי מי, המורה טאו טי דואה או המורה לו ואן ת'וייט הם רק כמה פרוסות קטנות במסע המפרך אך הגאה מאוד של הפצת ידע. יום אחר יום, צעדי המורים עדיין גוברים בשקט על מדרונות סלעיים, גשמי יער, ומביאים זרעים ירוקים של ידע והזדמנויות לעתיד טוב יותר לילדים באזורי הגבול.

מקור: https://baosonla.vn/khoa-giao/soeo-chu-noi-vung-cao-bien-gioi-VBAb8biDg.html