אני גאה שבני התנדב לשירות צבאי.

[מודעה_1]

בזמן שהגייסים החדשים מתכוננים לצאת לשירותם הצבאי בן שנתיים, ליבי מתמלא ברגשות מעורבים, ערבוביה של רגשות עולות לפני שבני נכנס רשמית לסביבה הצבאית.

מרגש לגאווה

בגיל 18, גיל שנחשב לתחילת הבגרות, בו אדם יכול לקבל החלטות בעצמו, בני, שזה עתה סיים תיכון, למרות גובהו 1.76 מטר ומשקלו 68 ק"ג, היה עדיין ילד רזה, מגושם וחסר דאגות שזקוק להגנת הוריו. לפני כן, כשבעלי ובני ניסו לשכנע אותי להתנדב לשירות צבאי, עשיתי מהומה גדולה, ויצרתי מתח במשך מספר שבועות.

שירות בצבא הוא אחריותו של כל אזרח כלפי ארצו, ותמיד ידעתי זאת. עם זאת, גיוס בגיל צעיר של 18 גורם באופן בלתי נמנע לחרדה עבורי כאמא. כל יום בבית, מהקימה לבית הספר ועד האכילה, אני צריכה להזכיר לבן שלי הכל, אז אני לא יכולה לדמיין איך הוא יסתדר במשמעת הנוקשה של הסביבה הצבאית.

הורים רבים תומכים בהשתתפות ילדיהם בשירות צבאי. (תמונה להמחשה)

יעצתי לבני שהוא יכול לבחור למלא את שירותו הצבאי לאחר סיום לימודיו באוניברסיטה, או בזמן אחר כשיהיה לו יותר ניסיון חיים. התנגדתי בתוקף לדעתו של בעלי, ונראה היה ששום דבר לא יוכל לערער את נחישותי, עד שבאותו לילה בני דפק על דלתנו כדי לספר לי על כך.

הייתי עד לרגעים רבים בחייו של ילדי, החל מצעדיו הראשונים ועד למלמל את מילותיו הראשונות, מללמוד לרכוב על אופניים ועד לקבלת ציונים מושלמים בכיתה... אבל אף אחד מהם לא הציף אותי ברגשות כמו כשהוא גילה את רצונו להצטרף לצבא. באותו רגע, נראה היה שהקטן שלי גדל והתבגר בצורה מדהימה באמת.

אני עדיין זוכר בבירור את דבריו של בני באותו לילה: "אמא, בבקשה תני לי להצטרף לשירות צבאי. אחרי שאסיים את שנתיים, אמשיך את לימודיי. אני רוצה למלא את אחריותי כלפי ארצי כדי שאוכל לצעוד בגאווה בדרך שלפניי. בבקשה תאמינו בי."

בני אמר, "שנתיים זה לא זמן קצר, במיוחד שנתיים של נעורים מלאות חלומות ושאיפות. אבל למען המולדת, אבותינו לא היססו להקריב את חייהם ודמם, אז למה אנחנו, הדור הצעיר, נתחנן לשנתיים על משהו כל כך גדול וטוב?"

בכנות, אפילו אני לא יכולתי לחשוב על דברים כה עמוקים כמו שילדתי חשבה אז.

המסע שלי בגידול ילדי היה מלא בדמעות, דמעות של דאגה כשהילד שלי היה חולה או נסער ממשהו. ובכל זאת, באותו לילה, בכיתי דמעות של גאווה בידיעה שהילד שלי גדל, הבין אחריות וחשב על העתיד.

וכמובן, ברגע שבני קיבל את ההחלטה שלו ולקח עליה אחריות, לא הייתה לי סיבה לעצור אותו. כשהם קיבלו את הסכמתי, הם הריעו משמחה וחיבקו אותי. באותו רגע הרגשתי כל כך קטנה ומאושרת שיש לי שני גברים בוגרים לצידי.

מחרדה לביטחון עצמי

למרות שתמכתי בהשתתפותו של בני בשירות הצבאי, עדיין דאגתי לגבי החודשים הקרובים בצבא. חיפשתי חברים שבניהם שירתו בצבא כדי לשאול על חוויותיהם, ורק כאשר כל התשובות שקיבלתי היו חיוביות יכולתי להרגיש הקלה ושלווה.

חברה שלי התוודתה בפניי שבנה, לאחר שסיים את שירותו הצבאי, שונה לחלוטין. הוא כבר לא היה פרוע ופזיז כמו קודם, ואורח חייו היה הרבה יותר מסודר וממושמע. לאחר שנתיים בצבא, הבן, שהיה פעם סורר, שלא הקשיב לאף אחד במשפחה, אפילו הביא כסף הביתה כדי לקנות לאמו מקרר חדש וסט רהיטים חדש.

כששאלתי על הסביבה הצבאית, בנה של חברתי שיתף בהתרגשות: "בידיעה שההתגייסות לצבא תאפשר לי לפגוש חברים קרובים כמו אחים, להתאמן ולשתף חוויות, לא בכיתי כל כך בקול רם כשהורי יעצו לי להתגייס. למרבה המזל, הוריי היו נחושים; אחרת הייתי מפספס הזדמנות פז בחיי עם חוויות שרק שירות צבאי יכול להציע."

מגויסים חדשים בסביבה הצבאית (צילום: עיתון צבא העם)

נראה שבני מבין את דאגותיי, אז מאז שאושר לו להתנדב לשירות צבאי, הוא הרבה יותר פרואקטיבי. כל יום הוא מתעורר מוקדם, מקפל את השמיכות והסדינים שלו בצורה מסודרת, ועוזר לי לטאטא את הבית והחצר - דברים שהוא לעולם לא היה עושה אם הייתי מזכירה לו זאת קודם.

לראות את הבן שלי כל כך עצמאי עוד לפני שהצטרף לצבא נתן לי קצת שקט נפשי. הגיע הזמן שהקטן שלי יעמוד על הרגליים ויעשה את הבחירות שלו.

הסביבה הצבאית, למרות היותה קפדנית, היא גם המקום הטוב ביותר לאמן כוח רצון, רוח ומוסר. אני מאמין שבני, כמו צעירים רבים אחרים שמתגייסים, יתבגר וישתפר הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית לאחר סיום שירותו הצבאי.

ברגע שבני יחווה את האתגרים וההכשרה של חיי הצבא, אני מאמין שהוא יתגבר בקלות על הקשיים שעומדים בפניו בהמשך חייו וימשיך הלאה בביטחון. כפי שאמר, שנתיים זה לא זמן קצר, אבל בהשוואה לעתידו, זה עדיין זמן ארוך מאוד.

באווירה הסואנת של עונת הגיוס, אני מתרגש מאוד לחכות ליום שבו בני ילבש את מדי הצבא שלו ויהפוך לחייל שימלא את התפקידים שהוטלו עליו על ידי המולדת. רק המחשבה על כך מעלה דמעות בעיניי; בוודאי אבכה שוב ביום שאראה אותו יוצא לצבא, אבל אשאר רגועה ואומר לו: "ההורים שלך גאים בך, חייל קטן שלי".

טרונג טי האן (הורה)

[מודעה_2]
מָקוֹר