המשורר הואי וו: מבחינתי, שירה חייבת להיכתב מבשרו ודמו של אדם, מהלב.

אחד השירים המפורסמים במהלך מלחמת ההתנגדות נגד ארה"ב הוא "ואם קו דונג" מאת המשורר הואאי וו. השיר לא רק תרם לעידוד רוח ההרואית של הצבא והעם במהלך מלחמת ההתנגדות, אלא גם היה לו את הכוח להתפשט ולהתקדם במשך עשרות שנים, מה שגרם לאנשים רבים להניח "כברירת מחדל" שהמשורר הואאי וו כתב על נהר עיר הולדתו, למרות שעיר הולדתו נמצאת באזור המרכז, קוואנג נגאי.

המשוררת הואאי וו חותמת על ספרים לקוראים

• זיכרונות רגשיים ליד נהר ואם קו דונג

משוררים ומוזיקאים רבים כתבו על נהר עיר הולדתם, אבל המשורר הואאי וו ידוע בנהר ואם קו דונג, אליו היה קשור כשיצא להילחם במלחמת ההתנגדות ?

- בגיל 11 או 12 התגייסתי לצבא. למען האמת, באותה תקופה לא היו לי הרבה זיכרונות מעיר הולדתי. היו לי כמה שירים שכתבתי על ההרים ועל עיר הולדתי, אבל לא כתבתי על נהר עיר הולדתי. ועם כל כך הרבה זיכרונות שקשורים לדמי ולבשרי, נהר ואם קו דונג הפך לחותם בשירתי. החותם היה כה חזק עד שאנשים רבים חשבו שעיר הולדתי נמצאת במערב, לא בקואנג נגאי, ושנהר עיר הולדתי הוא נהר ואם קו דונג. בנוסף לשיר "ואם קו דונג", היו לי גם שירים ופואמות רבים שנכתבו על נהר זה כמו: "אני בראש הנהר, אתה בקצה הנהר", "לוחש עם הנהר", "הולך בריח הקאג'ופוט"... אנשים רבים עדיין חושבים שאני מלונג אן , מהמערב, והם רואים בי בן ארצי עוד לפני שפגשו אותי וקראתי שירים או האזינו לשירים. למען האמת, עבור אמן יוצר, אמפתיה כזו היא נחמדה מאוד. כשנסעתי לנסיעות עסקים ללונג אן, קאן טו, בן טרה ודונג טאפ, אהבו אותי כאילו הייתי יליד האזור המערבי. אהבה זו עבורי היא סימפתיה עמוקה, כבוד שנובע מאהבה משותפת לנהר, לנוף כפרי, למרות שרבים מהמערבים הודו לי על שהבאתי את נהר ואם קו לליבם של אנשים רבים ברחבי המדינה.

האם "Vam Co Dong" הוא השיר הכי טוב שלך?

- אני חושב שאף אחד לא היה חושב על דרך כזו לסדר את ילדיו. שיר זה נכתב מזיכרון. בשנת 1963 יצאתי למשימה ללונג אן, ממש בזמן מלחמה עזה. בכל לילה חצינו את נהר ואם קו דונג, ספינות אויב באו והלכו במרץ. חציית הנהר הייתה קשה ומסוכנת מאוד, היינו צריכים לחכות שהאורות יהבהבו לפני שהעזנו לחצות את הנהר וחששנו מאוד שיתקפו אותנו במארב. כדי להוביל את הקבוצה על פני הנהר, היו קשריות אמיצות מאוד. הן פילגו בין יקינתוני המים, סירות חתירה כדי לקחת אותנו על פני הנהר ללא חשש מסכנה. באותו לילה, כשחצינו את הנהר בשעה אחת או שתיים לפנות בוקר, ישבתי בבקתה של האנשים שצפינו בברווזים ליד הנהר. וברגש עז כתבתי את השיר באותו לילה. למחרת העתקתי את השיר בשני עותקים. עותק אחד הוכנס לכיסי לבטיחות, השני נשלח. השיר פורסם בעיתונים וברדיו, הולחן על ידי המוזיקאי טרונג קוואנג לוק והושמע ברדיו בשנת 1966.

ידוע שכאשר הולחן "Vam Co Dong" לשיר באותו שם, הדבר יכול להיחשב כ"קדחת" כאשר מצפון ועד דרום הדהדו שירים על נהר Vam Co - הנהר המקושר לאווירת הלחימה ההרואית אך גם החמה והפואטית של הצבא והעם באותה תקופה?

זה קשור גם לזיכרון נוסף שלי. בסוף 1966, גם כן בזמן נסיעת עסקים ללונג אן. באותה תקופה, נהגתי להביא איתי רדיו קטן להאזנה. באותו יום, בלילה, כשטיילתי לאורך נהר ואם קו, שמעתי במקרה את שירתה של הזמרת טראן ת'ו, טויאט נונג, מקהלת נשים של קול וייטנאם בהאנוי שרה: "האם את יודעת בנהר האדום..." והתרגשתי מאוד. זו הייתה זיכרון בלתי נשכח מימי עבודתי בשדה הקרב הדרומי. באותה תקופה, מכיוון שהייתי באזור כבוש על ידי האויב, למרות שהתרגשתי מאוד, יכולתי להדליק את הרדיו רק בעוצמה בינונית, מספיק כדי להאזין, עם רגשות ורעידות שקשה היה להכיל. למרות ששמעתי את שירי שלי, כשהם הולחנו, ושרו זמרים מהצפון הרחוק מהאנוי, התרגשתי באמת.

יש עוד זיכרון מהשיר הזה שתמיד אזכור. זה היה כשפגשתי את המוזיקאי פאן הוין דיו, הוא אמר, הוא שמע את השיר "Vam Co Dong" בזמן שנשא אורז, ועבד בשדות בשדה הקרב של אזור 5, גם בתוכנית ששודרה מהצפון. הוא שאל את חבריו: "איזה נהר כל כך יפה? איפה הוא?" והמוזיקאי פאן הוין דיו התרגש מאוד כשנודע לו שהנהר מגיע מהדרום, מאזור ההתנגדות העז, מלא כאב וגבורה. "אכתוב על נהר ואם קו דונג" - אמר המוזיקאי פאן הוין דיו באותה תקופה. ואכן, זה היה נכון. שנים רבות לאחר מכן, המוזיקאי פאן הוין דיו הלחין את שירי "Anh o dau song, em cuoi song". הוא אמר שהוא אהב את הנהר הזה מהשיר "Vam Co Dong" ששמע במהלך המלחמה.

• סיפורי אהבה, רגשות מהלב

- האהבה בשיריו של הואי וו יפה מאוד אך לעתים קרובות מתמשכת, לא מסוגלת להתאחד, נושאת זיכרונות רבים... האם אלו סיפורי אהבה אמיתיים או דמיונו של המשורר?

- באמת, כתבתי מסיפורים אמיתיים. "הולכת בריח הקאג'ופוט" - כשאני מזכירה את השיר הזה, אני עדיין נרגשת עכשיו. השיר עוסק באשת קשר בשם לאן, שטיפלה בי כשנפצעתי בימי המחתרת העזים. כשהשלום חזר על כנו, חיפשתי את המיטיב שלי, האחות מהעבר, מבלי לדעת שהיא נורתה למוות בגן הקאג'ופוט במהלך מלחמת המחתרת. לפני שיצאתי למצוא את לאן, הלכתי לקנות שני בקבוקי בושם כדי לתת לה. אנשים הובילו אותי לקבר. המקום שבו לאן שכבה, היה כל כך קורע לב, אחות הקשר מהעבר, היה עכשיו רק תלולית עפר, עלי קאג'ופוט כיסו את הקבר. באותו זמן, התרגשתי, לחשתי: לאן, קומי מוקדם, שטפי את פנייך, מרחי בושם, קניתי לך בושם מסייגון...

או שהשיר "פרידה מהשקיעה" (המוזיקאי ת'ואן ין הלחין את השיר באותו שם) נכתב גם הוא מזכרונות. באותו יום, טנקי אויב רדפו אחרינו בכפר האסטרטגי. היינו צריכים לברוח לבתים של השכנים, ולקרוא לדלתות הבתים של האנשים. השכנים גילו אהדה רבה לצבא השחרור, ופתחו את הדלת כדי לאפשר לנו להיכנס. למחרת אחר הצהריים, עזבתי, גברת האן (הנערה בביתי שנשארה) קנתה לי תלבושת לבנה, מעדר בידי, צעיף משובץ עטוף סביבי, האן נשא שקית דקל - העמדנו פנים שאנחנו זוג שהולך לעבוד בשדות כדי להטעות את האויב, עובר דרך הדואר. לפני שנפרד, האן אמר, "בואו נלך, זכרו לשחרר את מולדתנו בקרוב!" ראיתי את דמעותיה נופלות. כשהתרחקתי, הסתכלתי לאחור, עדיין ראיתי את כובעה הלבן של האן מתנופף בשמש אחר הצהריים הופך בהדרגה ללילה.

כל שירי נכתבים מתוך סיפורים רגשיים שלי. בשבילי, שירה היא בשר ודם, שנלקחה מהלב, לא צבועה או מקושטת. אני כותבת את מה שאני חושבת ומרגישה בליבי. שירה חייבת קודם כל לרטוט באמת מבפנים כדי להעביר רגשות לקורא. היא חייבת להיות סיפור של הלב, של הנשמה, לא רק מדמיינת ואז כתובה במילים פרחוניות כדי להפוך לשירה.

- אילו אלמנטים נוספים נחוצים כדי ליצור שירה טובה?

- אני חושב שכדי לכתוב שירה טובה, בנוסף לאמור לעיל, צריך שיהיה גם את הדם לכתוב שירה, או במילים אחרות, זה חייב להיות מולד.

- כשכתבת את שיריך הראשונים, האם חשבת שתהפוך למשורר מפורסם?

- לא. באותה תקופה, מעולם לא חשבתי להיות משורר. למעשה, כתבתי לא למען השירה, אלא פשוט כי רציתי לחלוק סיפורים וזיכרונות בלתי נשכחים במילים ובשירה. מלבד שירה, כתבתי גם סיפורים וזיכרונות, בין היתר בשל אופי עבודתי והצרכים ההכרחיים של שדה הקרב. מבחינתי, כתיבת שירה היא פשוט משום שזהו ז'אנר שלא ניתן להחליף אותו בז'אנר אחר. רק שירה יכולה לבטא במלואו את ליבי ואת רגשותיי. אני כותב שירה לא רק בשביל הכיף אלא גם מסיבות מעשיות, כי ליבי צריך להתבטא ולהיות מדבר.

- מלבד שירה, היית ידוע ככותב סיפורים וזיכרונות מפורסם בימיך בשדה הקרב?

- כתבתי סיפורים וזיכרונות בגלל הצורך להישאר מחובר לשדה הקרב. רק זיכרונות מלחמה כתבתי כ-50-70 מאמרים. באותה תקופה, חדשות שנשלחו מהדרום לצפון היו חשובות מאוד. זיכרונותיי פורסמו בעיתונים נהאן דאן, ת'ונג נהאט ועיתון ואן נג'ה. חלק מהזיכרונות הפכו למסמכים שסייעו לכמה קאדרים, כמו זיכרונות על נערות מקומיות בלונג אן. הודות להישגיהן הספציפיים של כל אדם שהוזכר בזיכרונות, מאוחר יותר היו להן מסמכים שמאשרים את הישגיהן במהפכה. באשר לסיפורים, יש לי כשבעה או שמונה קובצי סיפורים, מקוריים ומתורגמים כאחד. ביניהם קובץ הסיפורים המתורגם "פרחים בשלג - ספרות סינית" שנכתב על גורלם של אנשים סינים עם טרגדיות חיים, שהתקבל יפה על ידי הקוראים... עם זאת, אנשים רבים מזכירים את הואי וו כמשורר מכיוון שאולי, לשירה יש קשר עם התקשורת, הטלוויזיה והמוזיקאים, והיא מולחנת לשירים שיש להם את הכוח לרגש את לבבות הציבור, ולכן יש לה תפוצה רחבה.

האם המשורר הואי וו עדיין כותב בגיל 90?

- בכנות, אני מבין שאני מזדקן, אז אני צריך לנוח כדי שהדור הצעיר יוכל להתעלות. אני מישהו שקשור קשר הדוק לדור הצעיר. לפני עשרות שנים, בכל מקום שהייתה לי הזדמנות לפתוח מחנה כתיבה, פתחתי אחד לנוער מתנדב, מחנות כתיבה צבאיים, מחנות כתיבה לסטודנטים וכו', וציפיתי וקיוויתי לסופרים הצעירים. כשהבנתי שכוחותיי מוגבלים ואני לא יכול יותר לכתוב, אני צריך להפסיק באופן זמני, והדור הצעיר יקום להחליף אותי.

- תודה לך משוררת על השיתוף!

מקור: https://baolamdong.vn/van-hoa-nghe-thuat/202503/nha-tho-hoai-vu-voi-toi-tho-phai-duoc-viet-tu-mau-thit-tu-long-minh-5d85ee1/