אוקטובר, חושב על אמא...

אוקטובר הוא חודש יום האם. אבל לא רק באוקטובר אנחנו חושבים על האמהות שלנו, אוהבים אותן, ומרגישים להן תודה. אותה אהבה קדושה, שלא ניתן לתאר בעט או בדיו, ליוותה אותנו מילדות, מטפחת אותנו בתהפוכות החיים. "למרות שאני בוגרת, אני עדיין הילדה שלך", ואז יום אחד, כששיערי מאפיר, אני עדיין מתגעגעת לאמי עם הילדותיות שלי: "אמא, אני זקנה עכשיו/אני יושבת ומתגעגעת אלייך, בוכה כמו ילדה".

מספרות, שירה, מוזיקה , ציור... בכל מרחב אמנותי, אותה אהבה אימהית, שאינה מוגזמת כלל, עדיין נוכחת בצורה מפוארת, רודפת ומייסרת. לכל ילד אולי יש את התפיסה שלו על אמו, אך יש מפגש משותף: כל אחד גדל בזרועות אמו, זוכה לחובבי שירי ערש, מטופל ומוערך בחיבה רבה. המשורר נגוין דוי זוכר את אמו בדימוי רגיל ופשוט מאוד: "יושב בעצב, זוכר את אמי בעבר/פה לועס אורז, לשון מרמה עצמות דגים"; כל כך פשוט אבל אז: "אני עובר את כל חיי האנושיים/עדיין לא יכול לשמוע את כל שירי הערש שאמי שרה...".

אמא, אישה צנועה וסבלנית, חיים של קשיים ועמל. אמא הפכה לחסידה, אנפה התלויה בערסל, מתנדנדת מקיץ לסתיו, עוברת בלילות החורף הקרים "שם האם שוכבת רטובה, שם הילד מתגלגל יבש" עד שאוחזת ביד כדי ללמד את הילד ללכת בפעם הראשונה, מאכילה כל כפית אורז ודייסה, מחבקת ומנחמת את הילד בכל פעם שהמזג אוויר משתנה... כמה מילות חסד אני יכולה לספר לכם? לכן, כמו אינסטינקט, הקריאה הראשונה כשמלמלתי הייתה "אמא"; כשגדלתי והלכתי רחוק ונאבקתי בחיים, דרך כל השמחות והצער, האדם הראשון שחשבתי עליו וקראתי לו היה גם אמא.

בהכתבה הראשונה שלי, בלי שאף אחד יאמר לי, בחרתי להעתיק את הפסוקים על אמי: "קול הציקדות שקט/גם הציקדות עייפות בגלל שמש הקיץ החמה/בבית שלי עדיין נשמע הצליל של "אה אוי"/קול החריקה של הערסל שבו אמא יושבת ומרדימה אותה..." (טראן קווק מין). עד עכשיו, מעולם לא הפסקתי להתרגש כשאני קוראת את הפסוקים האלה, ואני מרבה לזמזם אותם כשאני מנחמת את ילדי ומקשיבה מעומק ליבי לאהבה מתמשכת!

אמא, כמה גשם ושמש כיסית ברשלנות את חייך, ונתת לי גזרה בריאה.

למרות שאני יודעת שיום אחד, אמי לא תהיה עוד בעולם הזה. הכנתי את עצמי לכך, אבל אני עדיין לא יכולה להימנע מהכאב וההלם. שנה, שנתיים, שלוש שנים... ושנים רבות לאחר מכן, אמי הפכה לענן לבן ועלתה בנחת לשמיים, אבל לא היה לי יום אחד של געגוע אליה.

אם נשאל מהו שיר החיים היפה ביותר, בוודאי יהיה שיר המוקדש לאם; מהו הפסוק הרדוף ביותר, בוודאי ייכתב פסוק על אמא. אמא הוא שיר עם עדין, עמוק, מעוגן היטב בלב ובנשמה של כל ילד. אנו יכולים לשכוח דברים רבים בחיינו, אך בוודאי שאף אחד מעולם לא שכח את אמא, שכח את שירי הערש החדורים באהבה שהיא הביאה, טיפחה והזינה אותנו באהבה נצחית.

כמה ברי מזל ומאושרים אלו שעדיין יש להם את אמהותיהם, שאמהותיהם מלוות אותם לאורך זמן בחיים. להיות עם אמא פירושו להיות
כֹּל!

נגו דה לאם

מקור: https://baodongnai.com.vn/van-hoa/202510/thang-muoi-nghi-ve-me-b591381/