"תה ויין של אחר הצהריים" - נשמות תאומות ספרותיות

הוא אמר שחבריו הצפוניים כוללים את וי הויאן דאק ונגוין הייאן לה; חבריו הדרומיים כוללים את לה נגוק טרו ולה טו שואן... הם חברים קרובים שאיתם שוחח והחליף דברים פעמים רבות תוך כדי תה ויין.

עם זאת, דרך מסמך זה, קראתי לראשונה כמה מהערותיו על התרבותן הואנג שואן האן. מבחינת גיל, מר סן נולד בשנת 1902, מר האן נולד בשנת 1906. אין ספק שהשניים מעולם לא פגשו זה את זה, אך הערותיו של מר סן היו מלאות חיבה: "לדעתי, רק הואנג שואן האן הוא אדם משכיל באמת. הצפון זכה להיות נכבש על ידי הצרפתים בסוף 1884, כך שלצפוניים היה זמן ללמוד תווים סיניים ומשפחות עשירות יכלו לשלוח את ילדיהן ללמוד את כל התחומים. מר הואנג שואן האן היה בקיא בתוים סיניים, ספרי האן נום ישנים השאירו לו משפחתו, למד מתמטיקה, אמנויות וספרות צרפתית שלימד רבו, כך שהוא היה מלומד גמור" (נכתב ב-21 ביולי 1996).

המלומד הואנג שואן האן

הערה זו נכונה, משום שכידוע, מר הואנג שואן האן הפך לדמות בולטת בתחומים רבים, "התגלמות התודעה האנציקלופדית הווייטנאמית במאה ה-20" (פנים אינטלקטואליות - הוצאת תרבות ומידע - האנוי, 1998). לאחר מותו, פרסום סדרת הספרים La Son Yen Ho Hoang Xuan Han (3 כרכים - הוצאת חינוך 1998) הוכר על ידי העיתונות הווייטנאמית כאחד האירועים החשובים בחיי התרבות בשנת 1998.

היה חבר קרוב נוסף של מר סן, גם הוא יליד הצפון, החוקר נגוין ת'יו לאו. מר לאו היה עובד במכון הארכיאולוגי של הודו-סין, ועבד תחת הדרכתו של מר נגוין ואן טו, מחבר סדרת הספרים היקרה מאוד "רשומות שונות של היסטוריה לאומית". גם ספר הזיכרונות של הסופר סון נאם עורר חיבה רבה כלפי מר לאו.

מחבר הספר "הונג רונג קא מאו" סיפר שבשנת 1963 פגש פעם את מר לאו שותה שלוש כוסות יין במסעדת טאן קוק מאי בצומת לי תאי טו: "מר לאו לבש משקפיים, לבש בגדי חאקי צהובים, ורגליו היו קשורות כמו מישהו שיוצא לטיול. הצגתי את עצמי, והוא רץ לחבק אותי. כשנשאל מה הוא רוצה, אמרתי שאני עוקב אחריו כדי ללמוד "בסתר" על ההיסטוריה והגיאוגרפיה של ארצנו." הצהרתו של סון נאם מוכיחה שמר לאו כבר היה דמות מפורסמת באותה תקופה, עם משרה אקדמית בדרום.

כשקראתי את עבודתו של מר סן שפורסמה לאחר מותו, הופתעתי לגלות שלמערכת היחסים בין מר סן למר לאו היה זיכרון מצחיק. מר סן כתב:

"נוין תיו לאו (הנפטר) למד בסורבון בפריז. הייתה לו אישיות מוזרה, הוא הביט בעולם מלמעלה, ומר נווין ואן טו תמיד תיקן אותו ללא כל היסוס. הוא נסע לדרום ללא סיפוק, והפך לחבר קרוב שלי. למשפחתי היה בקבוק מרובע של רום מאנה. כשהבקבוק התרוקן, לאו ואני הלכנו למסיבת קוקטייל בשגרירות צרפת. לאו לפעמים קרא לי "הבחור הזה, הבחור ההוא, טוי טוי מוי מוי". קצת שיכור, אמרתי בקול רם:

- לפני זמן רב, סטודנטים בדרום היו יהירים, עלינו להיזהר.

לונג ענה:

כן.

אמרתי:

אני מהדרום, תקראו לי "מר נאם" ואני קורא ללאו "מר בק".

לאחר זמן רב, הוא הרים את כוס היין שלו וצעק:

סן, אני אחזיר לך את זה, אל תהיה "מר בק".

מר נגוין תיו לאו הוטעה על ידי מר סן שהשתמש במשחקי מילים - הצד החזק שלו במשחקי מילים.

עם התרבותן נגוין היי לה - הידוע גם כלוק דין, כתב מר סן סיפור ארוך למדי על חברו הוותיק. ב"רשומות שונות 89/90", הוא התוודה: "מר לוק דין סיים את לימודיו בבית הספר בואוי, המשיך את לימודיו במכללת האנוי, התמחה בהנדסה אזרחית, לאחר שסיים את לימודיו, הוא הוצב במדידת מפלסי מים ברחבי דונג ת'אפ ובמחוזות רבים בהאו ג'יאנג , היו לו תווים סיניים, מכיוון שהיה צאצא, הוא למד אנגלית מספיק כדי לקרוא ולהבין ספרים באנגלית, הוא נפטר בשנת 1984, והותיר אחריו יותר ממאה ספרים, כולם חוברים בקפידה, עכשיו אני מוציא אותם לקרוא ולהדהים את עצמי, הכישרון האקדמי של מר לה נחות בהרבה משלי, כתיבתו תמציתית וללא מילים נוספות, אני לא מצליח לעמוד בקצב, ובכל זאת אני גם יושב על אותו מחצלת, המחשבה על זה גורמת לי להתבייש בעצמי."

המלומד נגוין היי לה

מר היין לה ניסח פילוסופיית חיים והלך בעקבותיה כדי להתקדם בנתיב הכתיבה. להיפך, איני יודע מהי פילוסופיית חיים. אני כותב כי אני רעב ויש לי הרבה חטאים. אני רוצה שיהיה לי הרבה כסף כדי לספק שתי תאוות בצע: חמדנות לעתיקות וגם כדי לטפח את רגשותיי, אהבה לספרים ישנים, ללמוד עוד וליהנות מלמידה.

הערותיו של מר סן על מר לה, אני חושב, אינן צנועות, אך הוא אומר את דעתו. ומר לה היה גם קרוב למר סן, ולכן בזיכרונותיו הוא כולל כמה שורות המסכמות את אישיותו של אספן העתיקות המלומד ביותר. מר לה כתב: "הוא מעריך זמן מאוד, ולכן יש אנשים שחושבים בטעות שהוא קשה; למעשה, עם חברים ספרותיים רציניים, הוא תמיד שמח לארח, מבלה את כל היום בהצגת עתיקות ובהסבר על התקופה והערך של כל פריט. כל ספר, כל פריט שלו ממוספר, מתועד ויש לו תגית משלו." רק על ידי קרבה וביקור פעמים רבות הוא יכול לכתוב בפירוט על כל פרט.

מר נגוין היין לה אמר גם: "וונג הונג סן, חבר קרוב של לה נגוק טרו, הוא גם מלומד מפורסם". כתב היד שלא פורסם של מר סן מכיל קטע: "מר לה נגוק טרו, מצ'ו לון, הדרום. הוא השאיר אחריו ספר איות וייטנאמי, שאני צריך להשתמש בו כל יום". ידוע שכתב היד "מילון אטימולוגיה וייטנאמי" מאת המלומד לה נגוק טרו הודפס לאחר מותו, והאדם שכתב את ההקדמה היה מר וונג הונג סן.

(המשך יבוא)

קישור למקור: https://thanhnien.vn/tra-du-tuu-hau-ban-tam-giao-van-chuong-185230509205902445.htm